נתקלתי בפוסט הזה של אוזי, בו היא1 מספר~ת שפעם הוא סבל~ה מרגשות אשמה כל הזמן, ברמה של לבכות כמה שעות ביום שהיא חסר ערך, אבל היא הצליח לפתור את הבעיה. פוסט אחר שלו מדבר על הבעייתיות בקונספט של עצלנות, וכולל כמה דוגמאות בהן התגלה פתרון פרקטי לבעיה שאנשים חשבו שהיא עצלנות. הפוסט הזה הוא התנסות אישית של מישהי שלקחה איזשהי תרופה נגד הפרעות קשב וריכוז, וזה גרם לזה שכשהיא חזרה הביתה מהעבודה, במקום לשכב במיטה ולגלול בטומבלר, היא עשתה הרבה דברים. כל המקרים האלו הם דוגמאות של בעיות שנפתרו.
יש סוגים אחרים של בעיות שנפתרו. למשל, צפדינה היא המחלה שנגרמת ממחסור של ויטמין סי, והייתה נפוצה בעיקר בקרב מלחים. הפתרון היה לשתות מיץ לימון. באופן כללי, בעבר בערך חצי מהילדים מתו ממחלות ילדות, ועכשיו כבר לא. בנוסף לכך, ידועים לנו ויטמינים ומינרלים רבים, שמחסור שלהם גורם לבעיות. למשל, ברשימת הדברים שעלולים להראות כמו עצלנות אבל הם לא, אפשר להוסיף מחסור בויטמין בי שתיים עשרה ובברזל.
יש כל מיני דרכים שאני מדמיינת את העתיד, והטכנולוגיה מתקדמת בקצב מסחרר כל כך, שאני באופן קבוע מתאכזבת מכך ספרי מד"ב שנכתבו בשנים האחרונות פחות מד"ביים מהמציאות. וגם זה חלק מהעתיד. אבל לא על זה אני רוצה לדבר לרגע.
חלק חשוב מהחזון שלי של העתיד, הוא הרבה יותר פשוט, ויכול להראות צנוע. בעתיד נפתור עוד בעיות כאלו. אם מישהי חושבת שזה לא יצור הבדל גדול, אני אזכיר את זה שלאורך רוב ההיסטוריה, חצי מהילדים היו מתים לפני שהם מגיעים לבגרות (מקור):
ואז… פתרנו את זה. לא מדברים על זה הרבה, כשמלמדים היסטוריה. זה פשוט… בעיה, או ליתר דיוק אוסף גדול ומורכב של בעיות, שפתרנו. וזה שינה את העולם. גם המלכות הגדולות בהיסטוריה, קיסרים שכבשו מדינות ושלטו על אימפריות, לא יכלו למנוע מהילדים שלהם למות ממחלות ילדות למיניהן. כל העושר שבעולם לא היה יכול לקנות את זה. אבל עכשיו, אפילו העניים במדינות העולם השלישי לא צריכים לראות איך חצי מהילדים שלהם מתים בילדותם. וזה שינוי דרמטי ומהותי, בכל כך הרבה מובנים!
אני מדמיינת עתיד בו אנשים בריאים נפשית. אבל, התפיסה שלי של בריאות נפשית כוללת שני צדדים, חיובי ושלילי. החיובי כולל אוסף מיומנויות שאנשים ידעו בעתיד כמו שבהווה אנשים יודעים קורא וכתוב (עוד דבר שפעם היה נגיש למעטי מעטים, ועכשיו נחשב לסטנדרטי). השלילי כולל פתירת בעיות.
חלק מהן הן בעיות נפשיות או רגשיות, או המונח שעדיין אין לנו בשביל לתאר בעיה מהסוג שהיה לאוזי. והעתיד הזה יבוא מהרבה אנשים כמו אוזי שיפתרו את הבעיות שלהם ויספרו איך, ומזה שנאסוף את המידע וניצור מפת דרכים, ונלמד איך לעשות את זה. ומי שסובלת מהפרעת אשמה מערכתית, תוכל לטפל בבעיה ולפתור אותה, במקום לחיות איתה כל החיים, או לנסות למצוא את הפתרון לבד, בעזרת חברים והאינטרנט.
וחלק מזה יהיה הטמעה של הידע שכבר יש לנו, לגבי זה שמחסור בברזל ובויטמין בי שתיים עשרה גורם לחולשה, ובכך שבדיקות שגרתיות יהיו קלות יותר, וכל הפסיכיאטרים ולא רק חצי מהם יעשו את הבדיקה הנדרשת לזה שזה לא בעיה פיזית כשמישהו בא לטיפטל. ובכך שההבנה שלנו של פיזיולוגיה אנושית תגדל, וכל האנשים שבעיית כימיקלים כלשהי במוח גורמת לזה שלא יהיה להם כוח לכלום חוץ מלגלוש ברשתות חברתיות בערבים יקבלו את התרופה המתאימה, ואז יחזרו הביתה ויגלו שהם עושים את הדברים שהם רוצים לעשות, כי זה מה שקורה עבור אנשים שהתפקוד שלהם תקין.
וזה אומר, למשל, שלא יהיו גלי פשיעה שבעצם נוצרו בגלל שעופרת בדלק היא רעילה וגורמת לנזק מוחי, שגורם לאנשים להיות פחות אינטיליגנטיים ופחות בעלי יכולת שליטה עצמית. ופעולה מדחפים גורמת לפשעים אלימים. באופן כללי, חלק גדול מהפשיעה האלימה היא כזו. אתן יכולות לדמיין עולם בלי פשיעה? אם התשובה היא לא, האם צורת החשיבה שאומרת שלא, אומרת גם שאי אפשר לדמיין עולם בו חצי מהילדים לא מתים? כי אם כן, זה אומר שהיא כנראה שגויה.
וזה יהיה שינוי דרמטי ומשמעותי, כמו שזה שחצי מהילדים הפסיקו למות זה שינוי דרמטי ומשמעותי. ואני מקווה שהעתיד יהיה יותר טוב מהעבר, ויזכור את זה שפעם היה אחרת. אבל אם זה לא יקרה, אז אנשים ילמדו היסטוריה וידמיינו אנשים בריאים נפשית, ולא יבינו עד כמה הפוליטיקה שלנו נובעת מהתנהלות לא בריאה. מאנשים שאין להם מספיק יכולת רגולציה רגשית, מאנשים שסובלים מטראומה, מאנשים ששונאים את עצמם, מאנשים שהרעילו אותם בילדותם וזה הפך אותם לפושעים.
וזה עדיין יהיה שינוי קטן יותר מההבדל בין עולם שבו חצי מהילדים מתים, לכזה שבו כמעט כל הילדים מגיעים לבגרות.
- אוזי הוא/היא א-בינארית. עברית שפה קשה, ואין בה they ↩︎
הדוברת הראשונה 
פינגבק: פרמיינג אחר: חוסר יכולת התמודדות רגשית הוא מקור כל הצרות | הדוברת הראשונה