אני שייכת למעמד הביניים, למרות שההורים שלי עובדים בעבודות של מעמד הפועלים. זה לא אומר שהם שייכים למעמד הפועלים – מעמד זה עניין של תרבות יותר משל כל דבר אחר (קישור לפוסט), וזה אחד השקרים החברתיים הנפוצים של ימינו, לראות במעמד עניין כלכלי במקום חברתי. אבל אני שייכת למעמד הביניים, וזה אומר שאני מוקפת באנשים ממעמד הביניים.
וחלק מהם מטומטמים. הם מאבדים את יכולת הבנת הנקרא שלהם בוויכוחים. זה לא ממש מפתיע, כי פוליטיקה היא קוטלת הבינה, וגורמת לנו לאבד את היכולת המתמטית. וכמובן שזה לא רק פוליטיקה. הם מבזבזים את הכסף שלהם ולא חוסכים, ואז מופתעים כשהחורף מגיע והצרצר נשאר רעב בחוץ. הם לומדים לתארים שכל מה שיש בהם זה היוקרה של תואר אבל אין עבודה, ואז מתלוננים על זה. הם לחלוטין לא רואים את הטעות שלהם.
ובאופן לא מפתיע, יש עניים מטומטמים. שעושים בדיוק את אותו הדבר. אבל השגיאות הכלכליות שמסבכות את החיים לאנשי מעמד הביניים, הן הרות אסון עבור עניים. להיות עניה אומר שיש לך פחות כסף כמרווח ביטחון, וזה אומר שהמחיר של כל טעות גדול יותר. אנשי מעמד הביניים שלא חסכו ליום סגריר היו יכולים. והגופים הפיננסים מבינים את זה. אז הם לוקחים הלוואה, ומצטמצמים כמו שהם היו צריכים, ואז מחזירים אותה. כי היה להם את הכסף, הם פשוט בזבזו אותו על שטויות. ועניים? להם לא היה את הכסף. גם אם הם יקבלו הלוואה, הם לא יכולו להחזיר אותה.
אבל איכשהו, זה נהיה טאבו להגיד את זה. וזה ממש מעצבן אותי. כי אני הבת של העניים הלא מטומטמים. אני ראיתי את ההורים שלי מתנהגים באחריות כלכלית, וחוסכים, ורואים פירות בעמלם. וזה מעצבן אותי כשאומרים שמה שראיתי במו עיני בלתי אפשרי. או שזו האשמת הקורבן. כי אתםן מבינות, ראיתי גם את העניים המטומטמים, חלק מהם היו השכנים שלי. ראיתי איך עם אותם נתונים התחלתיים, הם מתנהגים בצורה פחות חכמה, ומגיעים לתוצאות פחות טובות.
החיים לא תמיד הוגנים, אבל לפעמים הם כן. אין קורולציה מושלמת בין מאמץ והצלחה, אבל יש קורולציה חלקית. וזה די מעצבן אותי שהצד שלי של המפה הפוליטית מעורב בהכחשת המציאות. למשל, הנה המאמר הזה: https://talkingpointsmemo.com/cafe/why-do-poor-people-waste-money-on-luxury-goods
הוא מכיל תובנות מעניינות על מעמד, בדיוק בדרך שמדברים עליה מעט מידי ושזה טוב שבזמן האחרון מדברים עליה יותר.
אבל, זאת לא הסיבה שעניים קונים תיק ב-2500 דולר! המשפחה במאמר היא בדיוק העניים שמתנהגים בשיקול דעת ובאחריות. אלו לא האנשים שיוצאים לקניות איפולסיביות, סתם בגלל העדר שליטה עצמית. אלו שקונים קפה בתשע שקלים כל יום למרות שהם במינוס, ומתרצים תירוצים למה אי אפשר להביא תרמוס. האפשרות של לא לקנות קפה לא עולה על דעתם. האפשרות לקנות אותו לא עולה על דעתם של הורי. ושלי. ככה חונכתי.
אז טוב להסתכל על כל האפליה המעמדית שקיימת בישראל. אבל לא טוב להכחיש את מידת המריטוקרטיה שבכל זאת הרווחנו. היא לא אידיאלית, אבל היא קיימת. זה ששליש מהמאבטחים הם דוקטורים יוצאי ברה"מ זה בזבוז משווע של הון אנושי. אבל איכשהו, באורח פלא, הילדים שלהם שוב שייכים למעמד הביניים. וזה לא בגלל גזענות – יש די והותר גזענות נגדנו. זה כי יש ערכים, שמה לעשות, פשוט יותר טובים.
וההתכחשות למציאות הפשוטה הזאת, היא גזילה של האפשרות לעתיד טוב יותר. כי אפשר לאמץ את הערכים האלו. אין שום דבר שמונע מהאנשים שקונים כפכפים בשלוש מאות שקלים ללמוד מאמא שלי, ולקנות אותם בעשרים שקלים. יש חלקים בתרבויות מסויימות שיותר טובים מאחרים, וכדאי לכולם לאמץ אותם.
וממה שאני יכולה להגיד, הטעות הזאת נובעת מחשיבה בינארית. מאיזשהי הנחה שלהכיר במידה בה המצב של עניים תלוי בבחירות שלהם זה נקודה נגד החלק במצב שלהם שלא תלוי בבחירות שלהם. כאילו יש שני מודלים מתחרים, וחיזוק של אחד מהם זה החלשה של האחר. ולפחות במפה הפוליטית בארצות הברית, במידה רבה זה ככה. יש שני מודלים, שניהם גסים ופשוטים, וכל אחד מהם רואה חצי מהאמת.
אז זה דוגמא למצב בו פוליטיקה גורמת לאנשים להכחיש את המציאות. אם במציאות חצי מהמצב נמצא בשליטת האנשים וחצי מהנסיבות, הימין מתבונן על החצי שבשליטה והשמאל על החצי שלא. וזה הורס כל כך הרבה דברים כשפוליטיקה מטמטמת אנשים וגורמת להם להכחיש חצי מהמציאות.
כי הפוסט שקישרתי הוא דוגמא למקרה בו מאלצים את העובדות להתאים לתיאוריה. והחלק העצוב הוא שהתיאוריה לא שגויה, היא מסבירה חלק מהעובדות! אבל למה זה קשה כל כך להגיד שזה גם וגם? למה אנחנו הולכים ומתקרבים למצב של ארצות הברית, בו בחצי מהמקומות אסור להגיד שלא הכל בשליטת אנשים ו"אם רק תרצה-תצליח" זה שקר עבור לא מעט אנשים ושלא כל העניים הם שם באשמתם ויכולים לצאת משם, ובחצי השני אסור להגיד שיש אנשים שעניים כי הם מטומטמים, ואנשים יותר חכמים (או בעלי יכולת דחיית סיפוקים טובה יותר) לא היו עניים?
אנחנו חיים בישראל. זאת ארץ קטנה. זה ממש ממש קל להכיר לפחות אדם אחד מכל קבוצה. אפשר בבקשה לא לתת למאבק בין מחנות בפוליטיקה לרדד את הדיון לרמה שיש בו מקום רק להסבר אחד לתופעה, וכל ניסיון לטיעון מורכב יותר משמש כסיגנל לעוינות ושייכות למחנה השני? מאמר כמו זה שקישרתי אליו בהתחלה אמורים להפוך את השיח הציבורי למורכב יותר. להוסיף תיקון לסיגנאל. לא להחליף סיגנאל אחד באחר.
אני רוצה את הדיון הציבורי שלי בחזרה! אני רוצה את הרמה השנייה והשלישית של הדיון. את המצב בו יש טענות, וטענות נגד, וטענות נגד לטענות הנגד. במקום זה, אנשים חכמים ומעניינים פשוט עוצמים עיניים לטענות, מתעלמים ממציאות שאני רואה במו עיניי. מעמידים פנים שאנשים לא קונים דברים שהם לא צריכים מסיבות מטופשות, כאילו הקוראים שלהם הם לא בני אדם שמפעם לפעם עשו את זה בעצמם. איך אני אוכל לקבל טענות נגד אינטיליגנטיות לטענות שלי ככה?
הדוברת הראשונה 