כל הקישורים על מעמד חברתי

כשקראתי בפעם הראשונה על מעמד חברתי – לא מעמד חברתי-כלכלי, אלא מעמד חברתי, הרגשתי כמו נאו במטריקס. הנה האמת שכולם הסתירו מפנייך כל חייך! זה פשוט הסביר כל כך הרבה דברים. אני לא חושבת שמישהי באמת שיקרה לי בכוונה. אבל…

פעם היו מעמדות-ממש, עם חוקים שונים לאצולה ולאיכרים ולצמיתים ולעבדים, והכל היה ברור. ואז באו אנשים ואמרו שזה לא מוסרי, ושינו את זה. וביטלו צמיתות ועבדות וזכויות יתר לאצילים, ועכשיו כולנו שווים בפני החוק. ובמקום זה התחילו לדבר על זה שכסף זה מה שחשוב. וחלקית, זה הפך להיות המציאות. אנשים חכמים ממעמדות נמוכים יכולים להגיע רחוק. המצב לא מושלם, אבל הוא משמעותית יותר טוב ממה שהיה פעם.

אבל כסף זה לא הכל. עדיין נשארו מעמדות במובן אחר. יש את מעמד הביניים ויש את מעמד הפועלים, וההבדל הוא לא כלכלי. אני אתן דוגמא. ניקח משפחה ממעמד הביניים, עם אבא עורך דין ואמא מורה, למשפחה שלושה ילדים. אחת הפכה להיות רופאה. אחר החליט להיות מוזיקאי. השלישי החליט להיות אבא בחינוך ביתי – אשתו גם היא עורכת דין מצליחה עם שעות עבודה לא סבירות. כל הילדים נשארו באותו מעמד חברתי, הם חלק ממעמד הביניים, עם תרבות של מעמד הביניים. אבל המעמד הכלכלי שלהם השתנה משמעותית.

הדרך שבה אני מדמיינת עכשיו מעמדות היא סולמות שונים. רבים ממעמד הפועלים יכולים להרוויח יותר כסף מאנשים ממעמד הביניים – אבל הם ישארו בגבולות המעמד שלהם. לעבור מעמד זה קשה – זה לאמץ צורת דיבור, צורת לבוש, תרבות, וערכים שונים. והתופעה של אנשים שעושים תארים שאין בהם עבודה, אבל אנשים מסרבים לעבוד בעבודות מכניסות שנחשבות פחות יוקרתיות קלה להסבר במובנים מעמדיים. רתכים מרוויחים יותר מעוזרי הוראה באוניברסיטה, אבל להיות רתך זה להשתייך למעמד הפועלים, וזו פחיתות כבוד לאנשים ממעמד הביניים.

והבלבול שקורה בימינו זה הבלבול בין מעמד כלכלי למעמד חברתי. אנשים ניסו לבטל מעמד חברתי ולגרום להכל להיות רק מעמד חברתי. זה הצליח במידה רבה, אבל לא לחלוטין. הבעיה היא, שהם התחילו להתייחס להכל בתור מעמד כלכלי, או לבלבל את שני הדברים. כמה פעמים שמעתי על מעמד חברתי-כלכלי? והרבה פעמים התייחסו גם למאפיינים כלכליים וגם למאפיינים חברתיים. הטעות פה היא של אי חלוקה לקטגוריות. של הכנסה לסל אחד מה שצריך לחלק לשני סלים. כמו חישוב גובה ממוצע ומשקל ממוצע לבני אנוש, לעומת לגברים ולנשים. זה לא שגוי לדבר על הגובה הממוצע של בני אנוש, אבל זה מפספס הבחנה חשובה ולגיטימית. זה יוצר מפה לא מדוייקת של העולם. ואכן, מאז שלמדתי על זה, ראיתי הרבה תופעות שמוסברות טוב יותר מנקודת מבט מעמדית.

יש לי עוד הרבה מה לכתוב בנושא, אבל בתור התחלה ריכזתי את הקישורים שמהם למדתי את הנושא.

ההסבר הכי טוב על מעמדות שקראתי:

https://web.archive.org/web/20151006183427/https://michaelochurch.wordpress.com/2012/09/09/the-3-ladder-system-of-social-class-in-the-u-s/

פוסטים של סקוט אלכסנדר:

https://astralcodexten.substack.com/p/book-review-fussell-on-class

קישורים אחרים, שאליהם הגעתי משני הפוסטים האלו:

https://www.unqualified-reservations.org/2007/05/castes-of-united-states/

https://web.archive.org/web/20140314111915/http://www.phenomenologycenter.org/course/status.htm

https://siderea.livejournal.com/1260265.html?format=light

https://danco.substack.com/p/the-michael-scott-theory-of-social

איך אומרים "סופרארוגציה" בעברית?

סופרארוגציה (באנגלית: Supererogation) היא מושג מתחום הפילוסופיה של המוסר, המתאר פעולות הנתפסות באופן מסורתי כפעולות טובות מבחינה מוסרית שנמצאות מעבר לחובה המוסרית (Moral obligation). דוגמה בולטת לפעולה היא קפיצה על רימון. (ויקיפדיה).

ברוב מערכות המוסר שאני מכירה יש תפיסה של חובה מוסרית, ושל דברים מוסריים שטוב לעשות, אבל לא חובה. לדוגמא, יש שלוש נשים, האחת גונבת מחנויות, השניה חיה חיים רגילים ולא גונבת, השלישית תורמת עשירית מכספה למטרות טובות. הראשונה בברור עושה מעשה לא מוסרי. השניה ממלאת החובה המוסרית שלה. השלישית עושה מעשים טובים מעבר למה שהיא חייבת.

לעומת זאת, יש תפיסות מוסריות שעל פיהן חובה על כל אדם לתרום חלק מכספו לעניים. אפשר לראות את זה בדרישת המעשר של הדת, או בתפיסות פרוגרסיביות מודרנויות על פיהן לא מוסרי להיות מיליארדר. זה יוצר בעיה – שתי תפיסות מוסריות שונות מאוד, שקל להתבלבל ביניהן. בדיונים בנושא, גם מי שמאמינה שלתרום לצדקה זה טוב אבל לא חובה, וגם מי שמאמינה שתרומה לצדקה היא חובה מוסרית, יהיו בעד תרומה לצדקה. אולם, ההבדל הזה חשוב.

בתפיסה המוסרית שלי, מי שמילאה את חובתה המוסרית עשתה את שלה. לתקוף אותה על זה שהיא לא עשתה מעבר לכך זה מעשה לא מוסרי. הוא שייך לאותה קטגוריה של גניבה. מצד שני, להאשים מישהי על כך שהיא גנבה זה דבר הגיוני וראוי. מצד שני, מי שמתייחסת להעדר תרומה לצדקה כמו שאני מתייחסת לגנבה, תאשים את זאת שלא תורמת, ותרגיש מוצדקת בכך.

נוסיף לכל זה את החוק, ונקבל סלט. רגע, מה החוק קשור? איכשהו, הוא נוטה להופיע בדיונים כאלו. מישהי לא תורמת לצדקה, או לא עושה מעשה אחר כלשהו שלדעת חלק מהאנשים הוא חובה מוסרית, ולדעת חלק מהאנשים הוא מעבר לחובה המוסרית, והופכת להיות לנושא של דיון סוער. מישהי תוקפת אותה על זה, ואז קבוצת אנשים שמסכימים על כך שהיא לא התנהגה בצורה אידיאלית, מוצאים את עצמם בצדדים שונים של הדיון.

חלק חושבים שהיא בסדר גמור. היא לא עשתה את המעשה הכי טוב שאפשר, אבל מי מאיתנו תמיד עושה? והמתקפה עליה בברור לא ראויה! בשביל לבטא את הסנטימנט הזה מישהי קוראת לחוק לעזרתה. מה שהיא עשתה הוא חוקי, תעזבו אותה בשקט! המשמעות האמיתית של האמירה בכלל לא קשורה לחוק. המשמעות האמיתית היא שאין פה שום חובה מוסרית שלא מולאה.

הצד שחושב שיש פה חובה מוסרית שלא מולאה, לא מורשם מהטיעון, ולא מבין את המהות שלו (וזה לא מפתיע, הניסוח פה די גרוע). מה זה משנה אם היא לא הפרה את החוק? היא התנהגה בצורה מגעילה/אסהולית/מכוערת. היא התנהגה בצורה לא מוסרית.

מהות אי ההסכמה היא האם העברת כמות כלשהי של כסף לצדקה היא חובה מוסרית או מעשה טוב שאינו חובה. אבל הדיון מוסט למחוזות אחרים. הייתי רוצה להאשים בזה את השפה, אבל קיום של מונח לא באמת מונע את זה. הדיונים האחרונים שגרמו לי לרצות לכתוב את הפוסט הזה היו כולם באנגלית.

ועדיין, חסרה לי מילה. בעברית אני צריכה משפט. באנגלית מילה ארוכה שהשימוש בה לא נפוץ, ושאני לא יכולה להשתמש בה בלי להסביר בנוגע למשמעות שלה. אולי אם תהיה לי מילה, יהיה קל יותר להחזיר דיון שמתפתח סביב אי הסכמה על הגבול בין מעשה שהוא חובה מוסרית למעשה שהוא סופרארוגטורי לאי ההסכמה הזאת. כי יש לא מעט אי הסכמות שקל יותר להבין כשמסתכלים עליהם מנקודת המבט הזאת.

זאת, למשל, אי ההסכמה שיש לי עם אנשים שחושבים שלהיות מילארדרית זה לא מוסרי. לתרום את רוב הכסף שלי לצדקה זה סופרארוגטורי, אבל לא מהווה חובה מוסרית. ואי ההסכמה שלי עם מי שטוענת שהוא חובה מוסרית הוא גדול ורב, גם אם ממבט ראשון נראה שצירי המוסר שלנו מצביעים לאותו הכיוון. זה אומנם כך, אבל נקודת האפס ממקומת במקום שונה, וזו אי הסכמה מהותית. כשהיא באה יחד עם רשות לתקוף מי שלא ממלאת את זה, זה בעייתי עוד יותר.