העקרונות שעובדים בקנה מידה גדול לא תמיד עובדים בקנה מידה קטן, אבל הרבה פעמים הם כן. ובהרבה מקרים, אם אני באמת מבינה עקרון כלשהו, אם הוא הופך לחלק מהדרך בה אני חושבת על דברים, אז אני אחשוב כך בכל ההקשרים, לאו דווקא בהקשר המקורי. כך יצא שרוב הפעמים בהם קישרתי בפייסבוק את הפוסט כשחומות המיתוס רועדות, לא קישרתי אותו בהקשרים פוליטיים, אלא בהקשרים אישיים. הכחשת מציאות בקנה מידה קטן. בימים אלו, הדוגמא הכי מתאימה היא אנשים שגוססים מקורונה ועדיין לא מאמינים בקיומה.
הגדר של צ'סטרטון הוא עיקרון שמרני שהכרתי בשלב מאוחר של חיי (כמו רוב העקרונות השמרניים), ולקח לי זמן להבין שהוא כמעט זהה לעיקרון שאימצתי בחיי האישיים. הגדר של צ'סטררון היא העיקרון שאם את רואה גדר עומדת באמצע שום מקום, אל תהרסי אותה לפני שהבנת למה היא שם. אולם רק כשקראתי את הפוסט הזה על הריסת גדרות צ'סטרטון בנוכחות שור, הבנתי שיצא לי להמציא מחדש את העיקרון הזה, שזה אותו עיקרון בגללו אני שוקלת את האפשרות שארצה מתישהו לקנות דירה ברצינות. רוב הדיונים שראיתי על גדרות צ'סטרטון היו בהקשרים חברתיים פוליטיים – על סיבה לאסור על חתונות שאינן בין גבר ואישה, או גירושים ללא עילה.
כשהייתי ילדה, היו הרבה דברים שלא הסכמתי איתם עם ההורים השמרנים שלי (בעיקר אמא שלי, כי אבי לא לקח כמעט חלק בחיי) בנוגע לאיך צריך לחיות. לא היו לנו דיונים של ממש בנושא, אלא אמא שלי חשבה שיש דרך נכונה לעשות דברים, וכשאני אגדל אני אראה את הסיבות שלה. אני חשבתי שלעולם לא אבחר בבחירות שלה, כי הן דורסות העדפות שיקרות ללבי בלי סיבה טובה. המציאות, פעם אחר פעם, הראתה ששתינו טעינו. או ששתינו צדקנו – משנה מאיפה להסתכל.
אמא שלי באמת ראתה משהו שלא ראיתי. לדגומא, בכל מה שקשור ללבוש. אמא שלי לא הכריחה אותי ללבוש בגדים לא נוחים כמעט אף פעם, אבל היא מיד פעם ניסתה להציע את הבגדים היותר אלגנטיים ובוגרים על פני ההעדפה שלי לטריקו. עכשיו (כלומר, לפני הסגר) אני עובדת בעבודה אליה לא מקובל להגיע במכנסי טריקו, ומן הסתם, אני לא לובשת מכנסי טריקו במשרד. אבל אני גם לא לובשת את הבגדים המאוד לא נוחים שמסיבות מסתוריות חביבים על אימי. יש לא מעט לבוש כזה, אלגנטי מבלי להגביל את התנועה, אם מחפשות.
דברים כאלו קרו יותר מפעם אחת. והמסקנה שהסקתי מהניסיון שלי, הוא שאם מישהי אומרת לי גרסא כלשהי של "כשתגדלי תביני", היא כמעט בטוח טועה, ואני לא אאמץ את הדעה שלה באורך פלא עם הזמן. אבל כמעט תמיד יש לה איזשהו פריט מידע חשוב, שהיא לא רוצה או לא יכולה להעביר לי. עכשיו אני רואה את פער המידע הזה בתור מה שהוא, ומתייחסת ברצינות לכך שאם יש משהו שרוב האנשים עושים, יש סיכוי לא קטן שמתישהו גם אני ארצה לעשות אותו. זה לא אומר שאני צריכה לעשות אותו עכשיו, מראש. למשל, אני שמחה שבתיכון הלכתי באיזה לבוש שבא לי. לא הייתי מרוויחה דבר מללבוש בגדים פחות נוחים מראש. וזה אפילו לא אומר שבהכרח אעשה את זה – אומנם הרחבתי חמש יחידות פיזיקה בתיכון, כפי שהורי רצו, אבל לא המשכתי עם זה. והבחירה שלי במדמ"ח לא הזיקה לי בשום צורה, וכנראה עדיפה גם על פי הקרטריונים של ההורים שלי להצלחה מקצועית. הנסיבות יכולות להשתנות. אבל בהחלט יכול להיות שמתישהו בעתיד ארצה, למשל, לקנות דירה. ואשמח על זה שאני בוחרת לחסוך את הכסף עכשיו ולא לבזבז אותו על טיולים בחו"ל.
העובדה שהגעתי למסקנה הזאת בעצמי היא בעיני כשל בתקשורת. גם מצד הוריי, שיכלו להדגים עקרונות שמרניים אך לעולם לא להסביר אותם. אבל גם מכל התנועה השמרנית. בזמן האחרון נתקלתי בפייסבוק מידי פעם בהסברים רעיונות שמרניים, אבל זה קרה ממש לא מזמן, ותלוי במידה רבה בדרכים האקראיות למדי בהן אני רוכשת חברי פייסבוק חדשים, ובאלגוריתם הקפיריזי של פייסבוק. מבחינת בלוגים בעברית, אני מכירה בלוג אחד ויחיד שראיתי בו הסברים טובים לרעיונות כאלו.
אולי זאת הסיבה, שלמרות שאני נוטה להיות בצד הליברלי-שמאלני של המפה בהקשרים לא כלכליים, כשאני כותבת על פוליטיקה, אני רוצה להציג בעיקר את העמדה השמרנית. קראתי כל כך הרבה טקטסים מעניינים ומאירי עיניים על העמדה הליברלית, שמציגים אותה היטב. שוכנעתי על ידי טקסטים כאלו. לא היה לי קושי למצוא אותם. אבל לא נתקלתי באיזשהם טיעונים משכנעים לטובת עמדות שמרניות-ימניות רבות במשך יותר מעשר שנים.
בצורה דומה, כותבת הפוסט על הריסת גדרות צ'סטרטון בנוכחות שור מתארת מצב בו יש גדרות כאלו שקיימות מסיבות טובות, אבל השומרות על הגדרות האלו לא יודעות מה הן הסיבות האלו. הן לא מביאות סיבות בכלל, או מביאות סיבות ששגויות בברור. אבל הסיבות האלו הן לא הסיבות האמיתיות לקיומן של הגדרות.
המסקנה הטנטטיבית שלי היא שהרבה עמדות שמרניות נובעות מאיזשהי זהירות צ'סטרטונית מוצדקת, אבל בלי יכולת לנסח במילים, והרבה פעמים בלי ידיעה, לסיבה של העמדות האלו. וזה בעייתי. גם כי העדר המידע מקשה על יצירת שינויים בעת הצורך. אבל גם כי הרבה רעיונות שמרניים נוצרו כתוצאה מניסוי וטעייה שעלו בדם. ערכים ליברליים-קלאסיים כמו סובלנות דתית, חופש הדיבור, ושאר הגבלות על על פעילויות עונות בין פלגים יריבים נוצרו בעבר בו אנשים ברחו ליבשות אחרות מפני רדיפות דתיות, בו אנשים ראו במו עיניהם איך היכולת של המנצח לשרוף את כתבי היד של האויבים שלו הופכת ליכולת לשרוף את כתבי היד שלו אחרי מהפכה.
העקרונות האלו עומדים בניגוד לאינסטינקט האנושי. בגלל זה לקח להם כל כך הרבה זמן להופיע. ובגלל זה הם נשחקים עכשיו. כי קם דור ליברלי שלא זוכר איזה נזק הם מיועדים למנוע. הם לא שמרנים, הם לא יעשו משהו כי ככה תמיד עשו אותם. ולפעמים הם שמרנים, אבל הם רוצים לחזור לעבר שלפני העקרונות האלו. אינרציה גרידא לא מספיקה בשביל לשמר אותם.
צריך לשכנע אנשים שהם נכונים. צריך להגיד למי שעכשיו בצד המנצח שהיא יכולה להיות בצד המפסיד, ואם היא תשנה את כללי המשחק ככה שאפשר יהיה לפטר יריבים פוליטיים, עוד עשר שנים יכולים לפטר אותה. וכדאי מאוד שמי שאומרת את זה תהיה מישהי שהזדעזעה גם כשפיטרו מישהי שמתנגדת לה פוליטית. ושמי שמנסים לשכנע לא פוטרה בעצמה בגלל הדעות הפוליטיות שלה, ולא תגיד עכשיו שהכללים האובייקטיביים האלו הם בולשיט, והם לא הגנו עליה, והיא לא מתכוונת להפנות את הלחי השנייה. כי העמדה שההסלמה שלה יותר גדולה מההסלמה של היריד הפוליטי שלה זה עמדה שקשה מאוד לשכנע בנכונותה, גם בלי המעורבות של הפוליטיקה, קוטלת הבינה.
הדוברת הראשונה 