איך המצאתי מחדש את הגדר של צ'סטרטון

העקרונות שעובדים בקנה מידה גדול לא תמיד עובדים בקנה מידה קטן, אבל הרבה פעמים הם כן. ובהרבה מקרים, אם אני באמת מבינה עקרון כלשהו, אם הוא הופך לחלק מהדרך בה אני חושבת על דברים, אז אני אחשוב כך בכל ההקשרים, לאו דווקא בהקשר המקורי. כך יצא שרוב הפעמים בהם קישרתי בפייסבוק את הפוסט כשחומות המיתוס רועדות, לא קישרתי אותו בהקשרים פוליטיים, אלא בהקשרים אישיים. הכחשת מציאות בקנה מידה קטן. בימים אלו, הדוגמא הכי מתאימה היא אנשים שגוססים מקורונה ועדיין לא מאמינים בקיומה.

הגדר של צ'סטרטון הוא עיקרון שמרני שהכרתי בשלב מאוחר של חיי (כמו רוב העקרונות השמרניים), ולקח לי זמן להבין שהוא כמעט זהה לעיקרון שאימצתי בחיי האישיים. הגדר של צ'סטררון היא העיקרון שאם את רואה גדר עומדת באמצע שום מקום, אל תהרסי אותה לפני שהבנת למה היא שם. אולם רק כשקראתי את הפוסט הזה על הריסת גדרות צ'סטרטון בנוכחות שור, הבנתי שיצא לי להמציא מחדש את העיקרון הזה, שזה אותו עיקרון בגללו אני שוקלת את האפשרות שארצה מתישהו לקנות דירה ברצינות. רוב הדיונים שראיתי על גדרות צ'סטרטון היו בהקשרים חברתיים פוליטיים – על סיבה לאסור על חתונות שאינן בין גבר ואישה, או גירושים ללא עילה.

כשהייתי ילדה, היו הרבה דברים שלא הסכמתי איתם עם ההורים השמרנים שלי (בעיקר אמא שלי, כי אבי לא לקח כמעט חלק בחיי) בנוגע לאיך צריך לחיות. לא היו לנו דיונים של ממש בנושא, אלא אמא שלי חשבה שיש דרך נכונה לעשות דברים, וכשאני אגדל אני אראה את הסיבות שלה. אני חשבתי שלעולם לא אבחר בבחירות שלה, כי הן דורסות העדפות שיקרות ללבי בלי סיבה טובה. המציאות, פעם אחר פעם, הראתה ששתינו טעינו. או ששתינו צדקנו – משנה מאיפה להסתכל.

אמא שלי באמת ראתה משהו שלא ראיתי. לדגומא, בכל מה שקשור ללבוש. אמא שלי לא הכריחה אותי ללבוש בגדים לא נוחים כמעט אף פעם, אבל היא מיד פעם ניסתה להציע את הבגדים היותר אלגנטיים ובוגרים על פני ההעדפה שלי לטריקו. עכשיו (כלומר, לפני הסגר) אני עובדת בעבודה אליה לא מקובל להגיע במכנסי טריקו, ומן הסתם, אני לא לובשת מכנסי טריקו במשרד. אבל אני גם לא לובשת את הבגדים המאוד לא נוחים שמסיבות מסתוריות חביבים על אימי. יש לא מעט לבוש כזה, אלגנטי מבלי להגביל את התנועה, אם מחפשות.

דברים כאלו קרו יותר מפעם אחת. והמסקנה שהסקתי מהניסיון שלי, הוא שאם מישהי אומרת לי גרסא כלשהי של "כשתגדלי תביני", היא כמעט בטוח טועה, ואני לא אאמץ את הדעה שלה באורך פלא עם הזמן. אבל כמעט תמיד יש לה איזשהו פריט מידע חשוב, שהיא לא רוצה או לא יכולה להעביר לי. עכשיו אני רואה את פער המידע הזה בתור מה שהוא, ומתייחסת ברצינות לכך שאם יש משהו שרוב האנשים עושים, יש סיכוי לא קטן שמתישהו גם אני ארצה לעשות אותו. זה לא אומר שאני צריכה לעשות אותו עכשיו, מראש. למשל, אני שמחה שבתיכון הלכתי באיזה לבוש שבא לי. לא הייתי מרוויחה דבר מללבוש בגדים פחות נוחים מראש. וזה אפילו לא אומר שבהכרח אעשה את זה – אומנם הרחבתי חמש יחידות פיזיקה בתיכון, כפי שהורי רצו, אבל לא המשכתי עם זה. והבחירה שלי במדמ"ח לא הזיקה לי בשום צורה, וכנראה עדיפה גם על פי הקרטריונים של ההורים שלי להצלחה מקצועית. הנסיבות יכולות להשתנות. אבל בהחלט יכול להיות שמתישהו בעתיד ארצה, למשל, לקנות דירה. ואשמח על זה שאני בוחרת לחסוך את הכסף עכשיו ולא לבזבז אותו על טיולים בחו"ל.

העובדה שהגעתי למסקנה הזאת בעצמי היא בעיני כשל בתקשורת. גם מצד הוריי, שיכלו להדגים עקרונות שמרניים אך לעולם לא להסביר אותם. אבל גם מכל התנועה השמרנית. בזמן האחרון נתקלתי בפייסבוק מידי פעם בהסברים רעיונות שמרניים, אבל זה קרה ממש לא מזמן, ותלוי במידה רבה בדרכים האקראיות למדי בהן אני רוכשת חברי פייסבוק חדשים, ובאלגוריתם הקפיריזי של פייסבוק. מבחינת בלוגים בעברית, אני מכירה בלוג אחד ויחיד שראיתי בו הסברים טובים לרעיונות כאלו.

אולי זאת הסיבה, שלמרות שאני נוטה להיות בצד הליברלי-שמאלני של המפה בהקשרים לא כלכליים, כשאני כותבת על פוליטיקה, אני רוצה להציג בעיקר את העמדה השמרנית. קראתי כל כך הרבה טקטסים מעניינים ומאירי עיניים על העמדה הליברלית, שמציגים אותה היטב. שוכנעתי על ידי טקסטים כאלו. לא היה לי קושי למצוא אותם. אבל לא נתקלתי באיזשהם טיעונים משכנעים לטובת עמדות שמרניות-ימניות רבות במשך יותר מעשר שנים.

בצורה דומה, כותבת הפוסט על הריסת גדרות צ'סטרטון בנוכחות שור מתארת מצב בו יש גדרות כאלו שקיימות מסיבות טובות, אבל השומרות על הגדרות האלו לא יודעות מה הן הסיבות האלו. הן לא מביאות סיבות בכלל, או מביאות סיבות ששגויות בברור. אבל הסיבות האלו הן לא הסיבות האמיתיות לקיומן של הגדרות.

המסקנה הטנטטיבית שלי היא שהרבה עמדות שמרניות נובעות מאיזשהי זהירות צ'סטרטונית מוצדקת, אבל בלי יכולת לנסח במילים, והרבה פעמים בלי ידיעה, לסיבה של העמדות האלו. וזה בעייתי. גם כי העדר המידע מקשה על יצירת שינויים בעת הצורך. אבל גם כי הרבה רעיונות שמרניים נוצרו כתוצאה מניסוי וטעייה שעלו בדם. ערכים ליברליים-קלאסיים כמו סובלנות דתית, חופש הדיבור, ושאר הגבלות על על פעילויות עונות בין פלגים יריבים נוצרו בעבר בו אנשים ברחו ליבשות אחרות מפני רדיפות דתיות, בו אנשים ראו במו עיניהם איך היכולת של המנצח לשרוף את כתבי היד של האויבים שלו הופכת ליכולת לשרוף את כתבי היד שלו אחרי מהפכה.

העקרונות האלו עומדים בניגוד לאינסטינקט האנושי. בגלל זה לקח להם כל כך הרבה זמן להופיע. ובגלל זה הם נשחקים עכשיו. כי קם דור ליברלי שלא זוכר איזה נזק הם מיועדים למנוע. הם לא שמרנים, הם לא יעשו משהו כי ככה תמיד עשו אותם. ולפעמים הם שמרנים, אבל הם רוצים לחזור לעבר שלפני העקרונות האלו. אינרציה גרידא לא מספיקה בשביל לשמר אותם.

צריך לשכנע אנשים שהם נכונים. צריך להגיד למי שעכשיו בצד המנצח שהיא יכולה להיות בצד המפסיד, ואם היא תשנה את כללי המשחק ככה שאפשר יהיה לפטר יריבים פוליטיים, עוד עשר שנים יכולים לפטר אותה. וכדאי מאוד שמי שאומרת את זה תהיה מישהי שהזדעזעה גם כשפיטרו מישהי שמתנגדת לה פוליטית. ושמי שמנסים לשכנע לא פוטרה בעצמה בגלל הדעות הפוליטיות שלה, ולא תגיד עכשיו שהכללים האובייקטיביים האלו הם בולשיט, והם לא הגנו עליה, והיא לא מתכוונת להפנות את הלחי השנייה. כי העמדה שההסלמה שלה יותר גדולה מההסלמה של היריד הפוליטי שלה זה עמדה שקשה מאוד לשכנע בנכונותה, גם בלי המעורבות של הפוליטיקה, קוטלת הבינה.

"תמיד עשו את זה ככה"

ראיתי את השלט הזה בפעם הראשונה שנכנסתי למשרדים של החברה בה אני עובדת כרגע. אני לא יכולה להזכר עכשיו מה בדיוק רשום בו. אני עובדת עכשיו מהבית, כך שעבר כמה זמן מאז ראיתי אותו. וגם לפני כן לא הסתכלתי עליו בתשומת לב. הוא מזמן הפך להיות חלק מהרקע, כמעט בלתי נראה. ולכן, אני לא יכולה לצטט במדויק מה באנגלית היה רשום עליו. מה שאני זוכרת את המהות, תרגום שלי לעצמי לעברית. "תמיד עשו את זה ככה פה זה לא סיבה". או "תמיד עשו את זה פה ככה זה לא סיבה לעשות דברים". לא תרגום טוב מספיק בשביל להצליח להגיד בדיוק מה היה המקור. אבל המשמעות די ברורה.

ויש סיבה לכך ששלט כזה יהיה תלוי במשרדה של חברת היי טק. הטכנולוגיה מתקדמת מהר, ואם דברים שתמיד נעשו כך ממשיכים להעשות גם כשזה לא רלוונטי, אז יש לזה מחיר. הגישה המקובלת בהייטק היא לנוע מהר ולשבור דברים. וכזה נעשה נכון, זה עובד. משנים משהו, ואז יש באג, ומגלים למה עשו את זה ככה מלכחילה. ואז מתקנים את זה, וזה יותר טוב ממקודם. כי אומנם הייתה סיבה לעשות את זה ככה, הייתה בעיה, אבל הפתרון שנבחר הוא לא היחיד י.ובינתיים דברים השתנו ויש פתרון יותר טוב. ואחרי שמתקנים את הכל שוב, הכל עובד טוב יותר.


הגדר של צ'רלסטון מביעה את הסנטימנט ההפוך בדיוק. אם את לא יודעת למה הגדר נמצאת פה, אל תשברי אותה. וגם לה יש סיבות טובות. מערכות חברתיות הן לא קוד, ומחירי השינויים גדולים בהרבה. ובניגוד לקוד, אי אפשר במקרה הגרוע, אם הכל משתבש, להחזיר הכל למה שהיה לפני השינוי. אני אתן דוגמא – המונרכיות הערביות וניסיונות המעבר לדמוקרטיה. באופן אירוני, מלכים יכולים להרשות לעצמם יותר דמוקרטיה דה-פקטו ממה שמשטר פרלמנטרי יכול. אבל מה שחשוב יותר, מדינות שהפילו את המלכים שלהן לא הצליחו לכונן דמוקרטיה יציבה, והפלת המלוכה יכולה לגרום למלחמות פנימיות, מוות מיותר, ואחרי כל זה, הקמתה לא של דמוקרטיה ליברלית, אלא דיקטטורה רצחנית שגרועה יותר מהמונרכיה שהייתה במקור. (ועל זה אפשר לקרוא עוד אצל הינשוף: בזכות המונרכיה ) .

אבל אפילו בהקשר של מבנים חברתיים, יש מבנים רבים שהתקיימו אלפי שנים, ושמרנים טענו ששינויים עלול להוביל לתוצאות הרות אסון, אבל שום דבר לא קרה. יותר מזה, השינויים היו לטובה והביאו רק טוב לעולם. הדוגמא הכי נגישה היא כל הטענות האנטישמיות על היהודים שמכינים מצות בדם ילדים נוצרים. ועכשיו, כשיש שיוויון זכויות ליהודים בכל העולם המערבי, אין תוצאות שליליות. אפשר לדבר על היציאה של נשים לעבוד, או על שיוויון זכויות חוקי לשחורים, או על ביטול העבדות. העבדות היא דוגמא טובה כי זה מוסד שקיים הרבה מאוד זמן. לא משחר האנושות, אצל ציידים-לקטים אין עבדים, אבל אלפי שנים. והנה, ביטלנו את העבדות, ולא רק ששום דבר רע לא קרה, קרו הרבה מאוד דברים טובים.

אז מי צודקת? תלוי. הגישה השמרנית טוענת ששינויים כאלו הם מסוכנים, ושהמחיר של כישלון גדול מידיי. ומצד שני, הגישה הליברלית טוענת שהמחיר של השארת המצב על כנו הוא גדול מידי. ביטול העבדות ומלחמת האזרחים האמריקאית מדגימה מצב בו שניהם צדו. המלחמה הייתה מחיר גבוה מאוד לשלם, ואולי בעולם מקביל אפשר היה לבטל את העבדות בלי מלחמות – שאר העולם המערבי הצליח לעשות את זה. אבל במציאות בה לא הייתה אפשרות כזאת, זה היה מחיר שכדאי לשלם. עכשיו אנחנו חיות בעולם שבו אין עבדות בארצות הברית, וזה טוב. מתן זכויות למגוון אוכלוסיות הם שינויים שהביאו להרבה יותר טוב מרע. ומהצד השני, המהפכה הקומוניסטית היא תרופה שגרועה בהרבה מהמחלה, ועדיף היה להשאיר את המונרכיה ברוסיה על כנה.

וזו התשובה האישית שלי. לפעמים השמרניות צודקות, לפעמים הליברליות. אין תשובה אחת, והכל תלוי בסיטואציה.בעד כמה גרוע המצב הנוכחי, במה יהיה מחיר השינויים, בכמה טוב יביא המצב החדש, במה הסיכוי שניסיון השינוי רק ידרדר את המצב. כל מקרה לגופו. אבל אני לא רואה אפשרות אחרת.

יש עוד נקודה חשובה שלא הזכרתי. ידע. קל יותר להדגים את זה על תוכנה ולא על בני אדם. הכי הרבה בעיות ובלאגן נוצרות כשיש חלקים בקוד שאף אחת לא מכירה. אז, בעייתי לגעת בהם, ולפעמים כולן מנסות כמה שאפשר להמנע מלגעת בהם. כשאין ברירה ומשנים אותם, אז אפשר למצוא באגים שקשורים לזה בעקיפים הרבה זמן אחרי שזה קורה. כשמדובר בקוד מוכר, ששינו לא מזמן, שיש א.נשים שמכירות אותו, אז גם כשנוצרים באגים לא לוקח הרבה זמן למצוא ולתקן אותם. ואם ההכרות מספיק טובה אז לפעמים פשוט לא קורה כלום. ואף אחת לא מתייחסת לזה. אחרי הכל, מתכנתות כותבות ומשנות קוד כל הזמן. זו ליטרלי העבודה שלהן.

הניסיון ההיסטורי מראה שהפיכות הן כמעט תמיד רעיון רע. זו אחת הסיבות המרכזיות שכל קריאה להפיכה במדינה מערבית דמוקרטית היא בעיניי מזיקה ורעה. המצב שלנו עכשיו הוא לא סתם טוב, הוא מצויין, אפשר לאבד המון. אבל גם אם תיאורטית יש הפיכה, וההפיכה היא לכיוון הפוליטי שאני רוצה, והכל הולך מצויין, במקרה הטוב ביותר האפשרי – המחיר עדיין גבוה מידיי. מהצד השני, יש כל כך הרבה חוקים שמגינים על קבוצות כאלו ואחרות. להוסיף עוד קבוצה לא יגרום לנזק נוראי ובלתי הפיך.

זו הנקודה האחרונה. הדרגתיות. וזה רכיב של השמרנות שאני תומכת בו. כשאפשר, לעשות דברים בהדרגה ולראות מה התוצאות. זה מאפשר לתקן דברים אם הם הלכו לכיוון לא טוב. כמובן, זה לא פתרון קסם. יש דברים שלא ברור איך אפשר אפילו להתחיל לתקן. מערכת הבריאות האמריקאית היא דוגמא לזה. אבל הסכנה מחוק – מכל חוק, חוק הלאום בישראל שהפחיד כל כך את השמאל בישראל, או חוקי איסור אפליה שימנים צועקים עליהם כאילו הם סוף העולם – היא לא גבוהה. חקיקת חוקים זה שינוי הדרגתי. בניגוד להפיכה.