סדר בקטן, סדר בגדול

כשהייתי קטנה, הדרך היחידה שהכרתי לעשות סדר הייתה הדרך של אמא שלי. כשהיא הייתה מנקה את הבית, וזה קרה לרוב בימי שישי. היא הייתה מנגבת אבק, מטאטאת את כל הבית, ושוטפת רצפות. אני זוכרת במעורפל את כל הכסאות מורמים על שולחנות, ואת ההמתנה שהרצפה תתייבש. הזכרונות האלו מעורפלים מאוד –  בגילאים מבוגרים יותר היא התפשרה על להזיז את הכסאות כשהיא טאטאה ושטפה רצפה. עכשיו, כשאני מטאטאת אני לרוב רק מזיזה כסאות ממקום למקום, אולם לעיתים, ובזמן האחרון אלו לעיתים קרובות יותר, אני מרימה אותם כשאני שוטפת רצפה. יש בזה סגירת מעגל בלתי מכוונת, אך לא מקרית.

גם סידור הארון היה פרוייקט גדול. כשהגיע הזמן להוציא בגדי קיץ או בגדי חורף, היא הוציאה את הבגדים מהארון, ערימות ערימות. לאחר מכן לפעמים היה צורך לעבור על הערימות – לבדוק אילו בגדים הם כבר לא מידה שלי או עדיין לא במידה. לאחר מכן הבגדים הוחזרו לארון.  אני לא זוכרת במדוייק אם בהדרגה או כולם יחדיו, אולם אני חושדת ששניהם – יותר מידי ערימות מקשות לעשות דברים, לכן ערמות הוחזרו לארון כדי שיישאר מקום לשאר הערמות. ולאחר שהסתיים המעבר כל מה שנשאר הוחזר במכה אחת. 

הזיכרונות האלו מעורפלים, אולם גם עכשיו אפשר לראות את אמא שלי עוברת על הבגדים שברשותה בעת התחלפות העונות, מזיזה אחורה את הבגדים שכבר לא תואמים לעונה, וקדימה את הבגדים המתאימים לעונה. ממיינת, אילו בגדים שחוקים או מהוהים מידי, מבד לא טוב – למשל סינטטי מידי או עבה מידי בשביל שמלת קיץ, אילו בגדים לזרוק. גם בישול הוא פרוייקט אחד גדול בביצוע שלה – היא נכנסת למטבח, מבשלת שלושה תבשילים בו זמנית, ואז מסיימת, ויש אוכל לכמה זמן.

לא כל דבר היה פרוייקט גדול. היא הייתה לפעמים פשוט מטאטת את הרצפה שכשהיה עליה יותר מידי חול ולא היה לה נעים ללכת יחפה. ושטיפת כלים הייתה בדיוק ההפך – כל אחד שוטף את הכלים שלו אחרי שהוא סיים לאכול. מייד אחרי. עם הזמן ה"מייד אחרי" הזה התרופף, אבל הבסיס נשאר.

אני לא חשבתי במודע על הדברים האלו. יכולתי לריב עם אמא שלי שאני לא רוצה לשטוף כלים עכשיו – אני באמצע משהו, אני אשטוף כשאסיים. ועם הזמן, זו הפכה להיות המציאות החדשה. אבל אף פעם לא באתי ואמרתי לה שכל השיטה לא טובה, שעדיף לשטוף את הכלים במרוכז, בערב. וזה לא כי שקלתי והחלטתי שהיתרונות של שטיפה מיידית עדיפים על שטיפה מרוכזת בערב.  האפשרות הזאת פשוט לא עלתה על דעתי (וזה בפני עצמו נושא לפוסט משלו, שבתקווה יכתב יום אחד).

***

נתקלתי בפליי ליידי ובדיונים על סדר באינטרנט. שם גיליתי שיש אנשים ששוטפים את כל הכלים שהתשתמשו בהם ביום בפעם אחת מרוכזת, בערב. הייתי בהלם. זה היה כל כך מוזר! התרגלתי לרעיון הזה מהר, אבל אני עדיין מעדיפה את השיטה שלי. היא משתלבת טוב יותר עם דברים אחרים – כמו כמות מעטה של כלים והנוחיות של כיור ריק. למרות שיש לה יתרונות משלה.

שם גם גיליתי את הרעיון שאפשר לעשות דברים במנות קטנות. את הרעיון הזה מימשתי דווקא לשטיפת הכלים – לפני כן חשבתי שצריך לשטוף את כל הכלים שלי בבת אחת, ולכן כשלא רציתי לפעמים נמנעתי משטיפת כלים בכלל. עכשיו, במצב כזה, אני שוטפת כמה שיש לי כוח וסבלנות. גם אם זה לא כל הכלים, זה יותר טוב מכלום. או שאני מעבירה כלים מייבוש למקום הקבוע שלהם. או מנגבת את השיש הרטוב. או… כל דבר קטן, שהוא לא חלק מה"לעשות הכל כמו שצריך", אבל יותר טוב מכלום. 

ובאמת הרווחתי הרבה מהתובנה הזאת. אני לא אוהבת להשתעמם, וכשאני עושה את עבודות הבית לרוב באה נקודה בה זה כבר משעמם ולא כייף. לפעמים צריך לעשות את זה למרות זאת – הכלים לא ישטפו את עצמם. אבל כשאפשר, אני מעדיפה להמנע מזה. ולעשות כל עוד נחמד לי, כל עוד זה לא גוזל אנרגיה. כל עוד זה לא מגיע לנקודה בה אקטיבית לא כייף לי ואני צריכה להכריח את עצמי להמשיך – אני מעדיפה את זה ככה. 

לא כל הכרחה היא סוף העולם. לפעמים עדיך לדחוף את עצמי לסיים כבר עם הצלחת והסכו"ם שיש לי לשטוף כי זה ממש קצת והמאמץ בלשטוף אותם קטן וזה עדיף על לזכור שאני צריכה לשטוף אותם אחר כך או לשטוף אותם ממש לפני שאני הולכת לישון או להשאיר אותם בכיור להפריע לאנשים מחר בבוקר. אבל הדקות הקטנות האלו של "אני עכשיו מחכה לקומקום שירתח, אז אני יכולה להספיק לעשות משהו קטן בזמן הזה כי גם ככה אין לי  מה לעשות בינתיים" – אלו דקות של עבודה פרודוקטיבית בלי באסה. 

***

אפשר להגיד שגדלתי בבית שבו כמעט הכל היה  "סדר בגדול" ולא הייתה אפשרות אחרת, והרווחתי מהתובנה שאפשר לעשות סדר בקטנה. זה לא מדוייק, כי אמא שלי העדיפה לתחזק את הבית נקי באופן קבוע כדי להמנע מפרוייקטי ניקוי גדולים כשמשהו התלכך, למשל. אבל אם משהו היה מלוכלך ברמה שהפריעה לה, הפתרון לא היה להעביר שמרטוט רטוב על הכסא הדביק כל יום עד שהוא יפסיק להיות דביק, כמו שפעם סיפרה בשמת אבן-זהר ז"ל שהיא עשתה. ולכן אני מזדהה עם הסנטימנט שללכת לכיוון הזה יכול לעזור לנשים ולגברים רבים. 

אבל לפעמים אני חושבת שהמטוטלת הלכה יותר מידי לכיוון ההפוך. למשל, ברשומה שלה סדר בארון הבגדים בשמת רושמת על סטייליסטית שמייעצת לסדר את כל ארון הבגדים בפעם אחת "כעצה שיווקית, העצה מצויינת: הקוראות שיפעלו בהתאם להמלצה ימצאו את עצמן במצב של ייאוש וחוסר אונים ויבינו שאין מנוס אלא לגייס לעזרתן את הסטייליסטית בתשלום…". זה לא רק אי הסכמה עם העצה, אלא אף ייחוס כוונות רעות לכותבת – ההשערה שהיא נותנת בכוונת תחילה עצה רעה שתזיק לקוראות, מתוך תאוות בצע. אני לא יכולה להסכים עם זה.

אני לא יכולה להסכים עם זה, כי בעולם שלי, האפשרות ש כל תכולת הארון תישאר בחוץ לימים ושבועות, כמצבה להחלטה הנמהרת "לסדר את הארון" פשוט לא קיימת. זה מעולם לא קרה לי. זה לא משהו שיכול לקרות לי. זה בכלל לא אפשרות שחשבתי עליה עד שגיליתי באינטרנט שיש נשים שזה מה שקורה להן. יש לזה סיבות, חלקן פרקטיות וחלקן די עמוקות וראויות לפוסט משל עצמן.

אבל המציאות, שסדר בארון הוא מבחינתי עדיין דבר שיותר נוח לעשות בתור פרוייקט גדול של כמה שעות. היו כמה מקרים בהם זה לא היה ככה, אבל הם היוצא מן הכלל. ויש לא מעט נשים כמוני בעולם. יכול להיות שאנחנו לא קהל היעד של פליי ליידי ושאר מומחיות ומומחים לסדר וניקיון – אם כי אני ממש לא מסכימה. למדתי לא  מעט מבשמת ומפליי ליידי. אבל בעוד שאולי אפשר להאשים את הסטייליסטית הנ"ל בכך שהיא לא יודעת על קיומן או לא מתייחסת לנשים שהעצה שלה תזיק להן, אפשר להגיד את אותו הדבר על בשמת.

בפרוייקט הסדר הגדול שאני עושה בכמה החודשים האחרונים, אפשר להבדיל בברור בין דברים שמתאים להם יותר להתבצע במנות גדולות, וכאלו שבמנות קטנות. ואפשר גם לראות את המקרים בהם אני מתחילה לסדר משהו קטן, אבל איזשהו דחף או השראה גורמים לרצות להמשיך, ואני ממסיכה לסדר בגדול, גם כשזה לא מהות המשימה. פשוט כי זו אחת הדרכים בהם מתאים לי לעשות סדר.

***

לדעתי, יש פה שתי שאלות חשובות. מה מתאים לאישה (או גבר. או אנבי) קונקרטית – לעשות סדר בגדול, במשך שעה או כמה שעות, או לסדר בקטנה, רבע שעה כמצוות פליי ליידי או UFYH, או אפילו כמה דקות עד שהקומקום ירתח. התשובה היא לא פרמננטית. יש אנשים שיש להם העדפה קבועה כלפי סדר במנות גדולות, כמו אמא שלי, או במנות קטנות, כמו פליי ליידי. אצלי, לעשות פרוייקט גדול כשאני לא רוצה יהיה משעמם ומבאס וממש אנטי-כייף, אבל כשאני במצב הרוח המתאים אני רוצה לעשות את זה – וזה אומר שאם אני אתחיל ממשימה קטנה לעעשר דקות אני אמצא במה להמשיך, כי אני רוצה. 

והשאלה השנייה היא מה מתאים למשימה. למיין את כל המכתבים הרשמיים שנשלחו לי אי פעם למערכת מסודרת, זו משימה שאפשר לבצע בחתיכות קטנות – לעזור על הכל ולזרוק רק פרסומות לא רלוונטיות, לשים בקלסר/ניילונית/תיקייה אחת את כל הדו"חים החודשיים של מצב החשבון שלי, בתיקייה אחרת את כל העדכונים על הפנסיה, וכו'. אפשר לחלק את הניקיון והסדר במגירת הנעליים לשתי משימות, אבל עדיף לעשות את זה בפעם אחת. עדיף לעשות את המעבר מבגדי קיץ לבגדי מעבר או חורף בפעם אחת – צריך להזיז אחורה את בגדי הקיץ בשביל שיהיה מקום לבגדי החורף. ובגדי חורף תופסים יותר מקום מבגדי קיץ. זו משימה של למקם מנסרות (רוב ערמות בגדים הן בערך בצורת מלבן) בצורה אופטימלית, עדיף להוציא את כולן כדי שאפשר יהיה לראות איך יהיה נוח יותר לארגן אותן.

שתי השאלות האלו – יכולות להיות להן תשובות שונות. יכול להיות שיש ארבע משימות קטנות שונות שאני אבצע בווש אחד כי יש לי מצב רוח לסדר וניקיון עכשיו. יכול להיות שיותר יעיל לבצע משימה מסויימת בפעם אחת, אבל אני לא אוהבת אותה ועדיף לי מבחינת הקטנת רמת הבאסה לעשות אותה בחלקים קטנים (עם שטיפת כלים אצלי לפעמים זה ככה).

אבל, כדאי להפריד. לשאול את השאלות השונות – מה מתאים לי? לעשות סדר בחלקים קטנים, או לעשות סדר בפרוייקטים גדולים? מה מתאים לי *עכשיו*?
מה הדרך היעילה ביותר לעשות את המשימה? אם זה לא מה שאני רוצה לעשות, האם עדיף לי לעשות את זה במנות קטנות למרות שזה פחות יעיל, כי הקנס ביעילות לא כזה גדול, או שהעבודה הכפולה לא שווה את זה או שכבר עדיף לי לעשות את זה בפעם אחת?

אני לא אומרת שמצאתי את נוסחת הקסם, כי אני לא. אבל בהקשר הזה, הסטטוס קוו מספק אותי. והוא אומר שאני עושה את הרוב במנות קטנות, שצריך. ועושה פרוייקטים גדולים כשיש לי מצב רוח ורצון לזה, או כשזו הדרך העדיפה מבחינתי. אבל אז, אני מנסה לצמצם את הפרוייקט למינימום ההכרחי.

למשל, אם אני צריכה להוציא בגדי מעבר או חורף, ואני לא רוצה לסדר את כל הארון, אני אוציא רק את הבגדים מהמדף. ואני לא אעבור על בגדים בשביל להחליט מה להשאיר ומה לזרוק. ואם זו עונת מעבר, אז אני אוציא רק את בגדי המעבר שאני צריכה עכשיו, ולא אוציא מראש בגדים לעונה הבאה. 

**

השיטה שלי לא תעבוד לכל אחת. והיא לא צריכה. יש מקום למגוון נשים (וגברים) שונות בעולם.  למדתי רבות מנשים שכותבות לנשים שסדר בגדול לא מתאים להן, ומלמדות איך לעשות סדר בקטן. ודווקא בגלל זה אני רוצה להגיד – סדר בגדול הוא לגיטימי. הוא עובד. יש נשים שמעדיפת לסדר את כל הארון בבת אחת! מי שעדיף לה לסדר מדף מדף, שתעשה זאת. ומי שעדיף לה לסדר את כל הארון, שתעשה זאת. ואין צורך לרמוז שמי שבוחרת בדרך אחרת נותנת בכוונת תחילה עצות רעות…