פינת המחשב

אני לא זוכרת איפה היה המחשב הקודם שלי, או מתי הופיעה הארונית. היא הייתה יד שניה, כלומר, נמצאה זרוקה ברחוב. המחשב נקנה והורכב אישית, והופתעתי מכמה הוא גדול פיזית. והוא הגיע אחרי הארונית הצרה. המחשב היה צר אולי בחמישה סנטימטרים מהארון. אני חושבת שהמחשב הקודם נכנס בארון הצר. אני כבר לא זוכרת. אני אפילו לא מצליחה להזכר במראה החיצוני שלו. אולי בכלל לא היה לי אז מחשב נייח, אלא רק מחשב נייד שעמד על הארונית? הארונית גבוהה אולי בעשרים סנטימרים משולחן העבודה, והיא עומדת לשמאלו. 

היא נראית בערך ככה, רק שחורה, נמוכה יותר (כנראה בערך בגובה של שלושה מדפים פה מתוך חמישה) ובלי דלת. (מקור התמונה: https://www.adira.co.il/companies/2298/products/84925/)


כשהגיע המחשב החדש, נוצרה בעיית המקום שלו. הוא היה ארוך מכדי להכנס לארונית, ומה שיותר גרוע, כשהוא בלט החוצה הוא נטה באלכסון, בגלל הגובה של הארונית. הפתרון המאולתר היה פשוט – להוציא את הגב של הארונית.  הגב לא היה מאותו עץ עבה ורציני כמו הצדדים, אלא מעיין לוח עץ דקיק ולא היה קשה להוציא את המסמרים שחיברו אותו לשאר הארונית. מכאן המחשב מוקם בתוך הארונית בצורה סימטרית. הארונית הייתה כנראה להרכבה, שכן היו בה חורים למיקום פינים עליהם יהיו מדפים. לא בטחתי במיוחד ביכולת שלהם לשאת משקל רב, וממילא הארונית נותרה ללא גב וכל מה שהונח על המדף יכל ליפול. המטרה של הארונית הייתה לתת מקום למחשב הנייד, זה הכל. לכן הנחתי מדף במקום מעל המחשב, ובמדף הגדול והריק שנשאר השתמשתי לאכסון שקיות ריקות.  על הארונית עצמה, היציבה בהרבה, הונח המחשב הנייד. עליו לפעמים הונחו דברים אחרים, אולם אף פעם כהסדר קבע. בזמן האחרון אלו היו אוזניות. אוזניות בלוטות' שלא נמצא להן מקום קבע חדש אחרי הסדר הארון, ואוזניות USB שהבאתי מהעבודה, לנוחות התקשורת בזום.

כך נוצר הסטטוס קוו החדש. ועכשיו, כשאני נזכרת בזה, המחשב הישן אכן היה מחשב נייד – הוא היה צריך להיות קרוב לשולחן כדי שקל יהיה לחבר אליו מסך, מקלדת,  ועכבר. כתוצאה מזה קל היה לשכוח שזה מחשב נייד. לפני שהיה שם מחשב, בארונית היו תיקים. אבל זה היה לפני זמן רב. המצב החדש היה על כנו כבר כמה שנים, וכנראה גם לא היה משתנה, אילולא הסגר. ואולי לא. אולי הדחף לסדר שנמשכך כבר כמה חודשים לא היה תם בטרם הייתי מגיעה גם לשם, והמחסור במקום לאוזניות היה מכריע. מי יכולה להגיד?

***

כבר עבדתי מהבית בסגר הקודם, וכבר אז חשבתי לפעמים על חיבור מסך נוסף. זה לא ממש היה נוח, ודרש עבודה, ולא טרחתי לעשות את זה. אבל לפני כמה ימים העדר המסך השני עצבן אותי ממש, והחלטתי לעשות מעשה. את המסך הישן שלי לא זרקתי והוא היה עד עכשיו מונח בחדר אחר, יחד עם המחשב הנייד הישן, בעמדת מחשב אלטרנטיבית, לעת הצורך. כבל מסך היה. מחשב היה. מה עוד היה צריך? חשבתי שהבעיה הגדולה ביותר תהיה לארגן מקום לשני המסכים על השולחן, ולמצוא עוד ערימת ספרים להגבהת המסך. ועליה, במקרה הרע, אפשר לוותר. טעיתי. כמובן שטעיתי.

כבר שכחתי מזה כמעט לחלוטין, אבל אחד הדברים הראשונים שעשיתי אחרי שקניתי את המחשב היה ללכת לקנות כבל מסך.  נזכרתי בזה רק אחרי שכבר וויתרתי. זה היה אחרי שהבאתי את המסך השני ושמתי ליד הראשון. אחרי שהוצאתי את הכבלים שהיו לי, כבל כחול וכבל HDMI. אחרי שההזזתי את המחשב כדי להסתכל על החיבורים, וראיתי שלמסך הישן יש חיבור כחול וחיבור VGI (שלפעמים הוא לבן ולפעמים שחור), ולמחשב היותר חדש יש חיבור VGI וחיבור HDMI. ואין לי VGI. בדרך, גררתי את הארונית מהקיר, נפלו השקיות, שמתי אותן בשקית והזזתי הצידה, והתחלתי לנגב קצת אבק. היה המון.

הלכתי כמה פעמים מאחורי המחשב ולמסך ולעוד מקום שיש בו ערמת כבלים רק בשביל לוודא שאין את הכבל שאני צריכה. אז כבר ניקיתי את הפינה מאחורי המחשב אולי ב-80%. ואז נזכרתי במקרה עם קניית הכבל. קניתי את המחשב לפני קניתי את המסך, כלומר אפשר לחבר את המחשב למסך הישן – עם הכלב הישן. צריך פשוט חיבר את המסך הישן למחשב עם הכבל שהמסך החדש מחובר אליו עכשיו – כבל HDMI ל- VGI, ולחבר את המסך החדש עם הכבל HDMI הקצר והמעצבן שבא עם המחשב. אווריקה!

זה כבר היה אחרי שחיפשתי באינטרנט מה החנות הקרובה ביותר שפתוחה בסגר ואפשר לקנות בה כבל למסך. (בסוף, אחרי שתכננתי את הקנייה, ואחרי שכבר היו לי שני מסכים מחוברים, מישהו התנדב להביא לי כבל HDMI באורך שני מטרים, ואכן הביא לי אותו ערב למחרת). אבל בכל זאת העדפתי לחבר כבר את המסך, ואכן עשיתי זאת. 

העמדה לא הייתה אידיאלית. המסך שמולי, המסך הראשי, היה המסך הישן והקטן יותר, והמסך החדש והטוב יותר היה משמאל. שניהם עמדו ל ערמות ספרים להגבהה, והיו לא ממש יציבים כשהזזתי אותם. זה כמעט ולא הפריע לי כשהמסך עמד במקום קבוע, אבל עכשיו הייתי צריכה להזיז אותם מידי פעם וזה היה לא נוח. ולמרות שכמעט סיימתי את ניקיון העמדה, עדיין רציתי לסדר את הכבלים בצורה מאורגנת יותר. אבל לא ראיתי טעם לעשות את זה עכשיו כשמחר אני ממילא אחליף מקומות בין המסכים  ואשתמש בכבל חדש.  אפילו את השיפוט בנוגע לנוחות העמדה החדשה החלטתי לדחות עד שהעמדה תהיה במצבה הסופי.

***

את זה שהמדף בארונית צריך להיות המקום החדש לכבלים ואוזניות החלטתי עוד באותו יום ראשון. לאוזניות הבולוטות' הגדולות היה חסר מקום מאז שהחלטתי לא לשים אותן במגירה – כי אז לא נוח להגיע אליהן. אז הן היו כמה שבועות על המחשב הנייד. האוזניות עם המיקרופון מהעבודה, שהבאתי בשביל נוחות העבודה בשיחות וידאו בסגר, היו דבר חדש. אבל גם להן לא היה מקום משלהן. והמדף שהיה ריק משקיות נראה כמה מקום מושלם – להן, ולמפצל שאליו היו מחוברים המאוור שלי, המטען לטלפון, וחלק מהכבלים החשמליים של המחשב והציוד ההקפי שלו. שמתי אותם על המדף עוד באותו יום, ושמחתי ברעיון הזה. 

לאוזניות היה חסר מקום, והפוך את המדף למדף של דברים אלקטרוניים התאים מאוד למטרה הכללית שלי בסדר – שכל הדברים ששייכים לאותו "נושא", לאותה קבוצה, יהיו באותו המקום. אז גם החלטתי שהכבלים שנמצאים בבלאגן מאחורי המחשב צריכים להיות מקופלים יפה ועל המדף הזה. אין טעם סתם לקפל אותם יפה. תכננתי לעשות את זה בכל מקרה, אולם הם עדיין היו צוברים אבק מאחורי המחשב ועדיין היה לא נוח לנקות אותם. 

עדיין היה יתרון אם אני רוצה להשתמש באחד מהכבלים – למשל, חיברתי ליבורי ה-USB שמאחורי המחשב שני כבלים מאריכים של USB וכבל אחד של מיקרו USB, כדי שאוכל לחבר למחשב דברים מהחיבורים האלו בלי לקום מהכסא, אבל להזיז את הכבלים האלו כשהזזתי את שאר הכבלים מאחורה היה לא נוח. רציתי שהם יהיו קשורים אחד לשני וביחד. או הכבל שחיבר את הרמקולים – כשחיברתי את האוזניות מהעבודה הרמקולים הפסיקו לעבוד וניסיתי לנתק אותם ולחבר ליציאה אחרת לפני שהבאתי איפה המחשב שינה את ההגדרות שלו אוטומטית בשביל לעבור לאוזניות ולא שינה אותן חזרה כשניתקתי אותן.

אבל להניח את הכבלים שמאחורי המחשב על המדף שבנמצא בדיוק מעל המחשב, זה פתר את הבעיות בצורה יפה. הם יהיו מונחים, לא תלויים. הם יהיו מונחים בצורה מסודרת, ככה שיהיה קל יותר לנקות מאחורי המחשב ולא רק שאוכל לטאטא מאחוריו בקלות, בלי לדאוג שאזיז אחד מערמת הכבלים כשאני מזיזיה שנייה את הארונית והמחשב קדימה, גם לא תהיה ערמת כבלים שצוברת אבק בפני עצמה.

באותו יום ראשון, הנחתי את האוזניות במאוזן על המדף, עליהן את האוזניות עם מיקרופון של העבודה, ולידן את המפצל. הכל בדיוק נכנס. המחשב הנייד עדיין לא חזר למקומות על הארונית – הזזתי יותר מידי דברים ממקום למקום וזה לא נראה מקום בטוח בשבילו. הוא, ועליו העבר שלו וההארק דיסק החיצוני שאני מתמשת בו לגיבוי היו במקום אחר.

המקום החדש למפצל היה נחמד, ועכשיו ערמת הכבלים שהייתה איתו לא תפסה מקום על השולחן. כמעט סיימתי. רק נשאר לי לחכות לכבר החדש, להחליף מקום בין שני המסכים, לסיים לנגב אבק ולטאטא אותו מהפינה, ולסדר את הכבלים מאחורי המחשב. הכל כבר נראה יפה, אבל מבחינתי המשימה לא הסתיימה. מחר. היא תסתיים מחר.

***

מישהו אכן הביא לי את הכבל. בערב, בשעה טובה ומוצלחת. אבל רק חצי שעה לפני פגישת וידאו שהייתי אמורה להשתתף בה, אז הנחתי שלא אספיק לסיים לסדר את פינת המחשב בזמן. למרבה המזל שלי (ולחוסר המזל של שאר האנשים שהגיעו בזמן) חלק מהאנשים איחרו משמעותית. ביותר מחצי שעה, אני חושבת בבערך שלושת רבע שעה, אבל לא זוכרת בדיוק. הייתי עסוקה מידיי בלסדר את פינת המחשב בשביל לשים לב לזמנים, רק בדקתי מידי פעם ששאר האנשים לא הגיעו ושלא מחכים לי.

הספקתי לארגן את הדברים הבסיסיים בזמן לפגישה – הזזתי א המסך הישן שמאלה, חיברתי אותו לכבל עם חיבור ה-VGI, חיברתי את המסך החדש למחשב עם כבל ה-HDMI החדש, וראיתי שהכל עובד. זו בערך הנקודה בה ציפיתי להשאר, אבל היה לי זמן. זמן בשביל לעבור עם מטלית לחה על הכבלים בזמן שהזזתי אותם, ולקות אבק בכל האזור. ואחר כך, כשראיית שהפגישה לא מתחילה בזמן שנקבע, זמן לארגן את הכבלים, כמו שרציתי.

אני כבר לא זוכרת בדיוק מה הסדר של מה שעשיתי, אבל אני חושבת שהתחלתי מלבדר את הכבלים. קודם הכבלים שהולכים הכי רחוק, מאחורי המסך הראשי. אלו הכבלים של החשמל ו-HDMI למסך עצמו, והכבלים של הרמקולים . הם לא היו ארוכים מידי או מבולגנים, והיה צריך פשוט להזיז אותם מאחורי המסך הראשי. אחר כך הכבלים של המסך הישן – חשמל ו-VGI.

אבל, התיאור הזה לא מדוייק. כי הוא לא מתאר את השלב שבו יש מאחורי המחשב ערמה מבוגלנת של כבלים שצריך להתיר בשביל שאפשר יהיה להזיז. הכבל שבין השקע החשמלי למפצל, וכל הכבלים שהזכרתי כבר, וכבלי ה-USB שיוצאים משקעי ה-USB מאחורי המחשב לשולחן. כנראה זה היה השלב בו ניגבתי את כל הכבלים המאובקים – גם אם עשיתי כבר חלק קודם. ואחרי שחיברתי את שני המסכים וראיתי שהם עובדים ניתקתי שוב את הכבלים, כדי שיהיה אפשרי להתיר את הסבך. ניתקתי כנראה את שני הכבלים – HDMI ו-VGI. ניתקתי את הכבלים של הרמקולים ושמתי אותם על השולחן, מאחורי המסך. נשארו אז רק כבלי חשמל של המחשב והמסכים, ו-USB. אבל ה-UDB היו ביחד ופשוט הזזתי אותם הצידה, ואת הכבלים של המסכים גם כן ניתקתי. 

עכשיו יכולתי לסדר את הכל. קודם את הכבלים שיהיו על השולחן. אחר כך את שאר הכבלים. אז לקחתי את הכבלים הארוכים וקיפלתי אותם וקשרתי אותם – יש לי כמה דברים שמיועדים לזה. אחד מהם – הכבל של המפצל – כבר היה מקופל, אבל בצורה לא אידיאלית. אז התרתי אותו וקיפלתי אותו וקשרתי אותו עם מה שהוא היה כבר קשור ושמתי על המדף. אחרי זה נקשרו ככה עוד שני כבלים – וזה היה מצויין, כי זו בדיוק הכמות של הייתה לי לדברים לקשירת כבלים. בהתחלה קשרתי את כבל החשמל לא עם מה שהוא כבר היה קשור, אבל כשראיתי שאני צריכה אותו בשביל הכבל השלישי כי אחד מהם היה קטן מידי לאחד האחרים, אז קשרתי אותו עם מה שהוא כבר היה קשור, ולקחתי את השלישי לאיפה שהייתי צריכה אותו. 

בנקודה הזאת לקחתי דבר מתכת קטן ממש בשביל לקשור ביחד את שלושת כבלי ה- USB. הם כבר היו קשורים ביחד במקור, אבל נמוך מידי, אז הם לא היו יחד על השולחן, וזה היה לא נוח. ניצלתי את ההזדמנות לאחד אותם, ולשים אותם שוב על השולחן.

בזמן ששמתי את הכבלים המקופלים על המדף התברר לי שהם לוקחים יותר מקום משציפיתי שיקחו. העמדתי את האוזניות, שהיו מונחות במאוזן, למאונך. הזזתי את המפצל מעט שמאלה, ומימינו הנחתי את כל הכבלים המקופלים.

אני לא זוכרת בדיוק באיזו נקודה חיפשתי ספרים עבים וגדולים יותר, להעמיד עליהם את המסכים בצורה יציבה יותר. אבל זה כנראה היה באיזשהי נקודה בה התעסקתי עם המסכים. אולי ממש בהתחלה, כשרק חיברתי אותם, או אולי כשהתעסקתי עם כל הכבלים. הוצאתי ספרים כאלו, במקום ערמה של ספרים דקים וקטנים יותר, ואחרי זה המסכים עמד בצורה יציבה יותר, וזה היה נפלא.

ואז טאטאתי את את על האבק שגרפתי מהפינות והזזתי במהלך כל הבלאגן. זה כבר היה בנקודה בה אנשים התחילו להתאסף, וחשבתי שאולי אני לא אספיק, אבל הספקתי. והבטתי במעשה ידיי, והייתי מרוצה. ואחרי זה עוד הספקתי לקחת לעצמי סלט גדול לארוחת ערב ולהוציא מים קרים מהמקרר ולשבת בניחותא לפגישה, שכנראה פעם הבא נדע לקבוע מאוחר יותר.

***

הפגישה הייתה ברביעי. בחמישי עבדתי עם שני המסכים, והיה נוח לעבוד, אבל הרגשתי את המחסור במקום פנוי על השולחן. בסוף יום העבודה הזזתי את המסך למקום הקודם שלו (ליד המחשב הנייד הישן, למקרה שמישהו ירצה לעבוד איתו). את ערמת הספרים היפה והאסטטית שהוא עמד עליה דחפתי אחורה, ושוב נהיה לי המון מקום על השולחן.  נפלא ממש!

בזמן שעבר מאז הספתקי להשתמש באוזניות, להשתמש במטען, להשתמש בהארק דיסק לגיבוי בשביל לוודא שהגיבוי של המחשב שלי מעודכן, ולשים גם אותו במדף. המדף נראה פחות מסודר ויפה. אבל מבחינה בסיסית, הוא עדיין ממלא את הפונקציה שלו. אם כי הייתי שמחה ליותר מקום, ואני שוקלת אם כדאי לעשות עוד מדף בארונית בשביל האוזניות וההארד דיסק, וכדי שיהיה יותר מקום לכל הכבלים והמפצל והדברים שמחוברים למפצל.

אני מסתכלת על השולחן הנקי והמאורגן שלי, ונהנית. היום הזזתי את שאר הדברים שהיו על השולחן. השולחן היה כמעט-מושלם, אז עשיתי את מעט העבודה שנשארה כדי שהוא יהיה מושלם. ואחר כך ניגבתי אבק מהמסך ומהשולחן ומהמחשב הנייד ומכל האזור. כי כשאזור מסודר, הוא מזמין להשאיר אותו מסודר ונקי. וניגוב אבק מהמסך זה לא דבר שאני עושה לעיתים קרובות. אבל עכשיו, כשלא היו כבלים וכשהמסך עמד בצורה יציבה יותר אז לא חששתי שהוא יפול אם אנגב את הצד האחורי שלו, זה היה קל ומזמין. 

אני לא יודעת כמה זמן יימשך הסגר, והעבודה מהבית. השולחן שלי לא מאורגן לעבודה עם שני מסכים, וכשאני לא עובדת אני גם לא צריכה שני מסכים. על השולחן עומדת כוננית ספרים שבגללה אין מקום, אבל אני לא רוצה להזיז אותה אם זה יימשך רק חודש. מצד שני, היום חיפשתי באינטרנט אם אפשר לקנות באותו מקום מסך שזהה למסך הראשי שלי – כי המסך השני התחיל קצת להתקלקל והוא קטן ומבאס. והוא בסדר באופן זמני, אבל אם זאת פינת העבודה הקבועה שלי, אני רוצה שהיא תהיה נוחה יותר. 

אני יכולה להזיז את הכוננית. אני כבר יודעת לאיפה היא יכולה להכנס. אני לא רוצה, כי יש שם דברים אחרים, ואני אצרטך להזיז כל מיני דברים. יש גם דברים לא מאורגנים בכונניות שאני רוצה לסדר לפני כן אם זה יקרה, למרות שזאת כנראה לא בעיה גדולה. אבל זו החלטה יחסית גדולה, ואני רוצה לחכות ולראות לפני שאקבע סופית. ואני עדיין מקווה שהסגר יסתיים ואני אוכל לעבוד שוב מהמשרד. בלי קשר לסביבת העבודה, אני מעדיפה להיות במשרד ולפגוש אנשים. כשעבדנו בקפסולות ועבדתי מהבית יומיים זה היה מצויין, אבל לעבוד כל השבוע מהבית זה מבאס. ומהסגר הקודם אני יודעת שככל שיעבור יותר זמן זה יפריע לי יותר.

עדיין לא סיימתי ממש הכל. יש את עכבר של המחשב הנייד לסדר (החזרתי את המחשב הנייד למקומו על הארונית אחרי שסידרתי את הפינה והיה ברור שאני לא מזיזה בה יותר דברים), ואת הכבל HDMI שלא החזרתי למקום (ובלאו הכי הזזת מאגר הכבלים זה אחד מהדברים שאני מתכננת לעשות בפרוייקט הסדר שלי, למרות שזה לא אחד מהדברים הקרובים). ואולי את המדף. אבל אלו דברים קטנים, ואלא אם אחליט להזיז ארונית ספרים בשביל שיהיה מקום לשני מסכים, זה הארגון החדש של פינת המחשב שלי. ואני מרוצה ממנו.

אני מסתכלת על הסדר שיש, על השולחן ובפינת המחשב ובכל החדר, וממש מרוצה. זה כייף לראות את זה. כשאני חושבת על פרוייקט הסדר שלי אני חושבת על כל מיני דברים. בעיקר שיקולים פרקטיים. אולי, אני צריכה לתת יותר משקל לשיקול הזה. לכייפיות שבמקום מסודר ונקי. לא רק לקלות הגישה לדברים ולאפשרות להפטר מדברים מיותרים ולפנות מקום, והקלות בה אפשר לנקות דברים כשהכל מסודר, אלא גם לכייפיות. להנאה. למצב הרגשי שלי. המצב הרגשי שלי חשוב. והרגשות החיוביים האלו יקרי ערך במיוחד בתקופה הזאת, עם הקורונה שנוטה לקלקל את מצב הרוח הרבה יותר משאני רגילה. אבל בימים האחרונים אני תופסת את עצמי מסתכלת על כל האזור, ומחייכת. נהנית להסתכל על פרי מאמציי. מה עוד אפשר לבקש?