זכרון של מחשב עובד במבנה פירמידה, שמתבסס על טרייד אוף בן שני רכיבים עיקריים – מהירות ומחיר. הזיכרון של הארד דיסק הוא זול ואיטי לגישה, ולכן יש הרבה ממנו, ה-RAM הוא יקר ולכן יש מעט ממנו. זה לא כל הסיפור – יש עוד שלבי ביניים, ויש זיכרון שהתוכן שלו נשמר אחרי כיבוי המחשב וכזה שלא, אולם לצורכי הדיון נהוכחי הדקויות האלו מיותרות.
כדי לחסוך בזמן, נוצרו אלגוריתמים שונים שמטרתם להקטין את הזמן שבו המשתמשת מחכה בגלל איטיות הכתיבה לדיסק. אחת הדרכים הנפוצות לעשות את זה היא קאש. בעברית, זיכרון מטמון. כלומר, שמירה של עותק של הדבר שרוצים להגיע אליו בזכרון איטי יותר בזכרון המצומצם והמהיר יותר. למשל, כתיבה למסמך לא תדרוש כתיבה להארד דיסק אחרי כל פעולה, אלא יהיה עותק של המסמך ב-RAM, והשינויים יישמרו בהארד דיסק בזמנו הפנוי של המחשב, או כשהמשתמשת תבחר לשמור את המסמך. גם לדפדנים יש קאש משלהם. בקאש יש מקום מוגבל, ולכן יש אךלגורתמים שמטרתם לבחור מה נשאר בקאש. מה שנשאר בקאש הוא ווריאציות קלות על הדברים האחרונים שהמשתמשת ניגשה אליהם.
בזמן האחרון, (והזמן האחרון הוא כנראה כבר חודשים אחרונים) אני עוסקת בסדר פיזי. והפתיע אותי לגלות שאני לא חושבת על סדר פפיזי במונחים של היררכיית הזכרון. אומנם יש רכיבים שונים רבים, אבל יש גם רכיבים דומים. אני אומנם לא הולכת לשמור העתקים של חפצים פיזיים, אולם השאלה מה להניח בהשג יד היא שאלה חשובה.
התשובה האלגורתמית לכך – מה שאני משתמשת בו לעיתים קרובות – היא בו זמנית התשובה הברורה וחסרת התועלת לשאלה. המחשב מפנה את הקאש כאשר אין לו מקום. אולם להזיז דברים ממקום למקום בבית זו משימה שדורשת יותר זמן ואנרגיה, ועדיף לעשותה לעיתים רחוקות יותר. בנוסף לכך, לוקח זמן להתרגל לדברים, מה שמוסיף לעלויות. לכן, תדירות שינוי הסדר קטנה בהרבה.
אבל זו בדיוק השאלה שעומדת בפניי עכשיו. אתמול סיימתי למיין ולסדר את הדברים האחרונים שהיו ברשימה (המחשבתית, אבל גם הרשומה), והתבוננתי על התוצאות הזמניות. והתוצאות הן שהתפנה מקום. ולא סתם מקום – כבר היה ועדיין יש מקום פנוי ב"הארד דיסק", במקום פחות נוח להגיע אליו. אבל המקום שהתפנה הוא מקום במקומות שנוח להגיע אליהם. ועכשיו אני מנסה להחליט – מה אני רוצה שיהיה בהשג יד.
עוד הבדל חשוב הוא שהזמינות היא עניין מקומי. הבגדים הזמינים בארון הם אלו בשורה הראשונה, אלו בראש הערימה, אלו שנמצאים בערמות לא עמוסות שלא ממלאות את המדף ושקל לשלוף ולהחזיר אליהם דברים. הדברים הזמינים כשאני יושבת מול שולחן העבודה הם אלו שנמצאים על השולחן, אלו שנמצאים במגירות. הדברים בשידה הם זמינים יחסית – אני צריכה לקוםב שביל להגיע אליה. ואלו שבמגירה הראשונה זמינים יותר מאלו שמתחת, כי צריך להתאמץ פחות בשביל להגיע אליהן. הדברים שבמדף בארון זמינים יותר כשאני ליד הארון.
ההבדלים בין ארגון פיזי לארגון הזכרון במחשב מספיק משמעותיים כדי שלא ארצה לחשוב על הסדר במונחים של זיכרון. אבל את האלמנט האחד הזה – נדל"ן מוגבל של דברים שקל להגיע אליהם – אני רוצה לשמור במחשבות שלי. ואם אפשר שיהיה לשם הזה קונספט, זה יהיה מצויין. כרגע, אני לא בטוחה ש"קאש" יעבוד – בקאש יש עותק, וההבדל הזה משמעותי מספיק בשביל שמטאפורה לא תרגיש לי נכונה.
נראה שאני עדיין צריכה להמשיך לחשוב על זה. וזה לא רע – אני חושבת על סדר בחודשים האחרונים, ועוד לא סיימתי.
הדוברת הראשונה 