על שיקולי סימטריה ועקרון החסד

בפוסט הזה: https://antidem.wordpress.com/2014/02/28/what-if-hbd-is-true/ מציע כותב הפוסט את האפשרות שהמדיניות של השמאל בארצות הברית, מדיניות רווחה, מנציחה את הבעיות בקהילה השחורה, ושמנהיגי השמאל מודעים לכך ותומכים במדיניות זו מתוך אינטרס – כדי להבטיח את קיומה של קבוצת אוכלוסייה גדולה שבוודאות תצביע להם.

וזה צרם לי, האמירה הזו. מכמה סיבות. הסיבה הראשונה, שיש משהו מאוד מעצבן כשדעה ששמעתי המון פעמים מוצגת בתור רעיון חדשני ומקורי.  לכך סיבות רבות. זה מעיד על הכותב. או שהוא מנותק מהעולם בו אני חיה – שבו הרעיון שלו לא מקורי ומוצג בכל פינה. או שהוא לא טרח לעשות את שיעורי הבית שלו ולהראות התעניינות מינימלית בחומר שקיים בנושא. או, וזו בעיני הסיבה הכי נפוצה, זה פשוט מניפולציה רגשית.

הכותב הוא הו-כה-אמיץ ואומר דעה שהיא טאבו ואסור לומר אותה, ולכן כמובן זו הפעם הראשונה שאני שומעת אותה. ואם אני לא אחשוב עליה (וכמובן אסכים איתה) אז אני לא אמיצה ולא חדשנית ועם הממסד המסואב ונגד האנדרדוג ו… פיכסה. בקיצור, אני נגד דיבייבטים על אומץ, ועל כך אפשר לקרוא עוד כאן: https://antidem.wordpress.com/2014/02/28/what-if-hbd-is-true/

אבל הסיבה העיקרית לכך, היא הסיבה שתמיד הפריעה לי עם ניחושי מניעים של הימין – אין לזה שום קשר למציאות שאני מכירה. אני מכירה שמאלנים. הייתי שמאל כלכלי בעצמי, יצא לי לקרוא המון המון דברים שכתבו כותבים שמלאנים, וגם עכשיו יוצא לי לקרוא. לא תמיד בכוונת תחילה, אלא כי אלו הדעות של אנשים שכותבים דברים אחרים שאני מתעניינת בהם.

ובתור מי שמתנגדת לחלק גדול מהתוכניות האלו, וחושבת שהן דרכים לא אפקטיביות להשיג את מטרות השמאל, הרשו לי להגיד לכם: הם מאמינים בזה. באמת ובתמים. זה מעצבן מאוד בשבילי – בתור מי שמסכימה עם המטרות אבל חולקת על האמצעים. בתור מי שצריכה לסבול הרבה יותר מידי הנחת כוונות רעות, או קושי לנהל דיון הגיוני בנושא. בתור מי שנתקלת בזה בנושאים שאמורים להיות לא קשורים, וזה מיותר לחלוטין בעיניי. הם באמת מאמינים בזה. ואני בטוחה שרוב המנהיגים, אם לא כולם, גם כן מאמינים בזה.

להגיד שזה פוטר אותם מאחריות לחלוטין? לא. יש דרגות שונות של "מאמינים" ורמות שונות של הטיות קוגנטיביות ושבטיות ושקר עצמי וחוסר יכולת לראות דברים כמו שהם גם במאמץ. ונקודות עיוורון. זה לא שחור ולבן, ויש לא רק גוונים שונים של אפור, אלא גם מנגונים שונים ומשונים, עליהם אולי ארחיב בפוסט נפרד. אבל ההשערה הזו שזה נעשה מתוך אינטרסנטיות – היא שגויה. היא פשוט שגויה.

ומה הבעיה פה? שאני מאמינה בקוהרנטיות, ובסימטרה, ובהגינות. ואני שואפת לדעת את האמת. וזה אומר שכל הטיעונים שרשמתי פה חלים באותה מידה על טענות כלפי המפלגות הדתיות והשאיפה שלהם להשאיר את המצביעים שלהם בעוני. ועלי להניח שלו הייתי דתיה או חרדדית, יכולתי לרשום אותו דבר בדיוק על החילונים, ועל המניעים השליליים שהם מייחסים למנהיגים שלי.

אני חושבת שיש קצת יותר סיבות להניח עסקנות מהצד של המנהיגים הדתיים מאשר מצד השמאל. בעיקר כי יש הרבה יותר שחיתות, ושבטיות במובן המסורתי של המילה, וחצרות וריבים ויועצים למיניהם ובלאגן. מצד שני, אני חושבת עכשיו על השמאל הישראלי, בעוד שחלק מהדברים שקוראים בשמאל האמריקאים בהחלט נשמעים מאותה קטגוריה, גם אם בגרסא מודרנית יותר. אבל בעיקר – זה לא משנה. היכולת של מנהיגים להשפיע על דעות ההמון ועל תהליכים היסטוריים מוגבלת, בעיניי, רוב הזמן. יש יוצאי דופן, והמנהיגים יכולים לדחוף מעט לפה או לשם, אבל זה הכל.

קבוצה תבחר כמנהיגים רק אלו שמאמינים במה שהיא מאמינה. ואם מדברים על מנהיגות אידיאולוגית, לא פוליטיקאים, אז זה ברור כפליים. ומה שחשוב, זה שהאנשים באמת מאמינים בזה. יש לי הרבה מה להגיד על הבורות של חרדים בכל הנוגע לכלכלה מודרנית, ועל הדרכים הרבות בהן בני אדם משכנעים את עצמם במה שמועיל להם להאמין. אבל לא זו הנקודה.

הנקודה היא שמשיקולי סימטריה, עלי להניח שהטיעון שמנהיגי הדתיים שואפים לשמר את העוני של המצביעים שלהם, שגוי. אני פחות בטוחה לגבי הפוליטיקאים (פוליטיקאים נוטים להיות הרבה יותר מקוויליאניים), ואני לא זוכרת שראיתי את החלק המניפולטיבי שמעצבן אותי כל כך, יותר מהטיעון עצמו. אבל כנראה שהטיעון הזה שגוי. ולי אישית ממש קשה להאמין בזה.

אופס. כנראה אני צריכה להתאמץ יותר להחיל את עקרון החסד על יריבים אידיאולוגיים. נראה שזו הדרך לצייר מפה מדוייקת יותר של המציאות…

אציין לטובה שבפוסט שקישרתי אליו הטיעון הוצג בצורה משמעותית פחות גרועה מבדרך כלל. וקראתי את הפוסט ואהבתי אותו ואפילו הסכמתי עם חלקים גדולים ממנו (אני דווקא בטוחה שגרסא חלשה של HBD נכונה. מעצבן אותי הרידוד והשיטוח של הראיות שיש בידנו על ידי כל הגזענים והניאוריקציאונריים שעושים בהטל של העובדות קרדום לחפור בו, אבל אני חושבת שיש כמה דברים שהוכחו היטב. והפער בממוצע האיקייו הוכח היטב). הוא מוסיף הסתגייויות ונקרא ככנה ולא מניפולטיבי.

זו הסיבה שהוא עורר בי רצון לענות לו בכנות. נראה שהוא באמת לא התכוון לשאלה בתור שאלה רטורית, באמת לא התכוון להיות מעצבן ומניפולטיבי, והצליח להעביר את הרושם הזה בלי להתייחס מראש לטענות שאני מעלה. אולי הוא אפילו שאל את השאלה הזו בזמן שבו היא באמת הייתה חדשה ואף אחד לא חשב עליה (למרות שאני מפקפקת בכך).

ועדייןף השאלה הזו בעייתית. אין שופם דרך לענות עליה, אין דרך לקרוא תא המחשבות של המניהיגים, וכל מה שהיא עושה זה לעורר רגשות שליליים כלפי הצד השני ולשנות את היחס כלפיו. כי היחס כלפי מי שטועה והיחס לפי מי שעורך מניפולציות משיקולי תועלת אישית הוא שונה מאוד, והאינטואיציה המוסרית לגביהם גם היא.

אני באמת צריכה לנסות להמנע מהטענה הזו. בטוח בצורה של שאלה רטורית, אבל אולי גם בצורה של טענה. היא רק תרחיק ממני כל אפשרות לדיון מוצלח עם אדם מהצד השני. והיא דורשת מידה עצומה של אמון כדי שאפשר יהיה לנהל דיון פרודוקטיבי אחריה, שלא לדבר על לשמוע תשובה של הצד השני. באמת הייתי רוצה לשמוע אותה. תשובה אמיתית של הצד השני, לא את הניסיון שלי לשקף את התשובה שלי אליי.