על מכחישנות בקהילה הרציאונלית

(1)

אני נהנית מאוד מהקריאה ב- Less Wrong. אני לומדת שם הרבה, ויש שם משהו שמייצג בערך חצי מהשאיפה שלי רציאונליות. לצערי, הוא נוטה להיות מנוגד לחצי השני. תחת הקהילה הרציאונלית, כרגע, אני מתייחסת פשוט לאנשים שמנסים לחשוב בהיגיון. להסתכלת על הראיות, לחפש את העובדות, ולחהליט לפי העובדות. כולנו מוטים ולא אובייקטיביים, אבל יש אנשים שמנסים לחפש את האמת ולפעול על פיה, ויש כאלו שלא. והשאיפה לפעול לפי העובדות היא מה שמשותף לאנשים כאלו.

לצערי, נראה שלאנשים כאלו יש כשלים שהם מועדים אליהם יותר מאחרים. אחד מהם, זה התכחשות למידה בה כולנו לא רציאונליים ולא נוהגים בהגיון. במובן מסויים, זה סוג של הנחת המבוקש. אבל אני מרגישה שזו תופעה ייחודית שראויה לקודקוד משל עצמה בגרף מרחב המחשבה שלי.

(2)

בבלוג המוצלח הזה נכתבה הפסקה הבאה, בפוסט על למה עדיף לשכור דירה, על פני לקנות דירה:

"10. אם הכסף ישב אצלי בחשבון, אבזבז אותו. אני רוצה שהוא יהיה מושקע בדירה

אני באמת חושב שטיעון זה הוא לא רציני, זה טיעון שבא מפיו של ילד, אך שמעתי אותו לא פעם. אני הייתי עונה – האם ללמוד לנהל את עצמך כלכלית שווה לך מיליון שקל או לא. קורס אקסל למשל עולה 5000 שקל. בנוסף, זה לא רק שהכסף שלך מושקע בדירה, זה גם העתיד שלך.. "

מה בעיני רציאונלי? קודם כל, לבדוק אם זה. נכון. האם הכסף *באמת* יתבזבז אם הוא ישב בחשבון. עבורי, למשל, זה לא נכון כרגע. אני מרוויחה יותר משאני מוציאה, והכסף שלי בחשבון מתרבה. וזה לא פעם ראשונה שזה קורה לי. אני כן מרשה לעצמי לבזבז יותר, אבל אני בכלל לא בטוחה באיזו מידה זה לא רציאונלי ובאיזו מידה זה שימוש מוצלח במשאבים שלי. כנראה חלק מזה אוכל לראות רק בדיעבד.

אבל, עיון קצר בסטטיסטיקות על ישראל או על מדינות מערביות אחרות ייתמוך בטיעון – הרבה אנשים מבזבזים יותר מידי. זה לא ממש הוכחה, אבל זה מספיק קרוב. ונתקלתי במספיק אנשים שזה נכון עבורם. ובסך הכל, אם מי שמעלה את הטיעון בדק אותו אמפירית, אז הוא נכון. להשתמש במילים טעיונות רגשית כמו "ילד" או "לא רציני" כדי להתמודד עם עובדה זה לא רציאונלי.

מה יכול להיות רציאונלי? לבדוק עד כמה זה בר שינוי. לבדוק אם האדם ניסה אסטרטגיות התמודדות שונות, והאם הוא יכול לנסות אסטרגטיה שהוא לא ניסה בעלות סבירה. כנראה יש אנשים שלא ניסו. לפעמים אני נדהמת מהטיפשות שאנשים מסויימים מסוגלים להפגין. אבל יש הרבה אנשים שניסו. וזה לא עבד להם.

ואני חייבת לשאול – אתה *באמת* חושב שהיכולת לא לבזבז היא שאלה של קורס אקסל? סירייסלי? הרי ברור לחלוטין שזו בעיה של דחיית סיפוקים, לא של חוסר ידע במתמטיקה או חשבונאות. וברור שזה לא בעיה קלה שאנשים יכולים לפתור בקורס. ואת זה אפשר לדעת כי אנשים מתאמצים המון בשביל זה, ולא מצליחים. או מהמחקרים שמראים שזה גנטי במידה רבה. או מ… אינספור דרכים שונות שכל אדם שלא עסוק בלהכחיש מייד יראה.

(3)

עוד דוגמא, הפער קצרה. הפוסט הזה הוא דוקא לא מכחישני. אבל הוא נכתב בתגובה לרעיון לתרבות אלטרנטיבית. בניגוד לתרבויות בהן מקובל לבקש מאנשים דברים רק אם בטוחים שהם מסכימים ולסרב זה חטא, או לזו בה אפשר לשאול וזה לגיטימי לסרב, מוצעת תרבות בה אנשים מספרים את המניעים שלהם ומאפשרים לאחרים להחליט בהתאם לנתונים. רעיון מאוד חביב. אבל בשביל שזה יעבוד, דרוש אמון בכמות עצומה ממש בין האנשים, ומדעות עצמית עמוקה מאוד. אה, וגם נכונות להשקיע בשביל להבין מה המניעים בכלל עבור משהו – לדעתי ברוב הדברים היומיומיים זה לא שווה את ההשקעה שבלמצוא אותם.

אבל בעיקר, כמו שנכתב בתגובה הראשונה, בשביל שיהיה אפשרי להגיד משהו, צריך שהתגובה כלפיו תהיה סבירה. באיזה עולם מקביל אדם צריך לחיות כדי לחשוב שמישהו יוכל להגיד "אני לא רוצה שתעזור לי במעבר הדירה כי אני לא סומכת עלייך שלא שתמש בזה אחר כך כנשק נגדי?" וזה לא יפגע בידידות ביניהם? באיזה עולם אנשים מגיבים ברציאונליות לשיתוף במידע, ולא נפגעים ממנו והופכים את המצב לגרוע יותר?

מזכיר לי את הסקר המשעשע שמראה שפעם אנשים היו שמרנים יותר בנוגע לכל כמיני נושאים כמו אפליה כלפי מיעוטים, והעריכו את מידת שמרנותם בצורה נכונה. היום אנשים פחות שמרנים, אבל מעריכים את שמרנותם הערכת חסר משמעותית. באותה המידה, אנשים שמנסים לנהוג בהיגיון לרוב באמת יותר הגיוניים, אבל הם מעריכים את מידת ההיגיון שבהתנהגות שלהם הערכת יתר עצומה (שבפני עצמה לא רציאונלית ובקלות יכולה לגרום לבעיות).

(4)

מה שקפץ לי לעין בדוגמא הראשונה הוא לא רק ההתעלמות מהעובדות ואי הרציאונליות בפני עצמם, אלא הכחשה של אי הרציאונליות של בני האדם. ואז, פעולה שמבוססת על האמונות הלא נכונות האלו. רק שהכחשה של הטבע האנושי לא מובילה לתוצאות טובות. מי שנוטה לבזבז את הכסף שיש לו בעו"ש, טוב יעשה אם ימצא דרך לעקוף את החולשה הזו שלו. ואם לקחת משכנתא עובד בשבילו, אז שיעשה את זה. ואם להפקיד לחסכון ביום של המשכורת ככה שמבחינתו הכסף הזה לא נכנס – מצויין! גם לי יש כמה טריקים כאלו שעובדים, ואני משתמשת בהם.

הכחשה של המציאות בה אני מתנהגת בצורה לא רציאונלית, היא, כמובן, לא רציאונלית. וכמו כל הכחשה של המציאות, היא מובילה לבעיות. למשל, היא מונעת לחפש פתרונות עוקפים שיקטינו את ההשלכות השליליות של אי הרציונליות הזאת. היא עלולה למנוע את מטא-ההבנה שבי אדם הם מסובכים ושאם יש פתרון פשוט ומתבקש אז רוב הסיכויים שהוא היה ממומש כבר, ואם הוא לא ממומש, אז כנראה יש לכך סיבה. כמו ב-XKCD הזה:

(5)

במידה מסויימת, אני מחפשת בדיוק מה שהם מחפשים – כללים שיהפכו את החיים לקלים יותר. אולי בגלל זה  ה- failure mode הזה מציק לי כל כך? כמו שיודקובסקי נטפל לדרכי הכשלון הסטנדריות בחשיבה על FAI, מטרת חייו? לא רק כי הוא נתקלת באותו נימוק מטופש שוב ושוב ושוב, ולי זה נראה פחות מעצבן כי נתקלתי בטיעון הזה רק פעם אחת, אלא כי הטיעון הזה מפריע לעבודת חייו?

ל-Captain Awkward יש כללים כאלו. כללם פשוטים שמונעים דרמה. אבל יש לזה מחיר. הרבה פעמים, הם דורשים לעשות את הדבר הקשה והלא נוח בטווח הקצר בשביל למנוע בעיות בטווח הארוך. יש את כל המקרים בהם ברור מה הדבר הנכון אבל רגשות! מונעים את המעשה.

אולי זו אחת הסיבות לפער שמפריע לי כל כך, בין שני הצדדים של מטבע הרציואנליות? השיטה המדעית, מבוססת העובדות, של לוותר על אמונות כשהן סותרות את המציאות… היא במידה רבה אקסיומה שעליה נשנעות המון מהאמונות שלי, ממי שאני. אבל החפיפה בין מי שעושה את זה ביחסי אנוש ומי שעושה את זה בנושאים מדעיים היא קטנה מאוד.  אולי זו אחת הסיבות לזה, ובגלל זה איסטנסים של הכחשת אי רציאונליות מציקים לי כל כך?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s