מחשבות על קורבניות

אני חושבת שאפשר להגדיר קורבניות ככה: לעשות "בשביל מישהו" משהו שהוא לא צריך, אבל פוגע בי. להחזיק את זה נגדו אחר כך ולצפות ממנו למשהו בגלל זה. (לכעוס אם המישהו הזה מסרב לשחק במשחק).

במה זה שונה מפאסיב-אגרסיב? בזה שפאסיב-אגרסיב זה בכוונת תחילה. זה לאו דווקא מודע ממש, אבל מי שמשתמש בפאסיב-אגרסיב יודע שהוא אוחז בכלי נשק, שהוא מנסה להשיג משהו. יצא לי לעשות את זה בעצמי. אני יודעת איך זה. יצא גם להיות קורבנית, אבל המודעות ממססת את הקורבניות והופכת אותה למשהו אחר בעצם נוכחותה.

מה עוד חשוב בקורבניות? דברים שלא יעלו על הדעת. אל היעד הסופי הקורבן מגיע אחרי קבוצה שלמה של בחירות, כל אחת מהם אפשר לשנות, בכל אחת אפשר לבחור אחרת. לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא לא מודע אליהם, שהם ברורים מאליו. כמו שדגים לא רואים את המים, ואנשים לא שמים לב לאוויר, ככה לכל אחד יש את האמיתות הברורות מאליהן של תרבותו, אלו שהוא מעולם לא שקל את נכונותן. אבל מה קורה כשמערערים עליהן?

הקורבן יגיד שברור שעושים ככה כי ככה, וזהו. למשל, שאדם שהתחיל עבודה צריך לסיים אותה. לכן הקורבן ישנה את התוכניות שלו בצורה משמעותית שתפגע בו, אבל לא ישאל אפילו את האדם שהתחיל עבודה שמא הוא יכול לעבור למקום אחר? זה יקרה אפילו אם האדם האחר לא חי לפי מערכת החוקים שלו. זה יקרה אפילו אם האדם האחר מעדיף שיגידו לו. והוא ימשיך לחשוב שזה לטובתו. כי האפשרות של "לבקש ממנו" לא באמת קיימת מבחינתו. גם אם יציעו לו אותה. הכללים האלו? הם בנויים בבסיס אישיותו, הוא לא מוכן לקבל ערעורים עליהם.

אני חושבת שהקונספט שחסר לי הוא "חוסר אונים נרכש". המונח גם מתאים יותר לקורבן הקלאסי – אדם שהתעללו בו בעבר ולכן עכשיו הוא מאמין שאין לו יכולת לשנות. וגם כשהוא נמצא בסיטואציה שמאוד לא טובה לו, והוא יכול בקלות לצאת ממנה, הוא לא מאמין שהוא יכול. הוא לא רואה את האפשרויות. ובמובן עמוק, הוא באמת לא יכול.

הקורבן שלי הוא כמעט כמו הקורבן הקלאסי. אבל רק כמעט. הוא לא רואה אפשרויות בגלל נורמות וערכים שלו, ובעצם כופה אותם על הסובבים אותו. והחלק של להחזיק את הקורבניות מול מי שמקריבים למענו הוא חלק ממש חשוב בזה, ולא קיים בקורבן הקלאסי (הקורבן הקלאסי יכול לפעמים לעשות את זה, אבל כשאומרים לו שאפשר אחרת לרוב יגיד "אוי! לא חשבתי על זה")

כשאני חושבת על זה, יוצא שקורבניות היא תוצאה של אנשים עם תפיסת עולם שמרנית, עם כללים של איך נכון וצריך לחיות, שלא תואמת את העולם המודרני.

אני לא בטוחה שמה שכתבתי פה הוא נכון. אלו השערות ומחשבות, שיהיה לי להשוואה בעתיד, כשאני בתקווה אחשוב על רעיון טוב יותר.