סדר ואיזון

חזרתי לבלוג הזה אחרי שכתבתי בו פוסט אחד ויחיד, כדי לכתוב על סדר ואיזון. הרעיון לפוסט מסתובב במוחי כבר כנראה יותר משלושה חודשים. עם הזמן מתברר שזה לא הנושא היחידי שאני רוצה לכתוב עליו, ובלאו הכי הוא תופס פחות מקום בחיי, ובכל זאת הפוסט הזה ראוי להכתב.

גדלתי בבית מסודר לאמא מסודרת, ולאבא לא מבולגן. כלומר, מידי פעם אמא התלוננה על דברים שלו שהוא צובר והם מבולגנים, אבל הדברים האלו תמיד היו בפינה נפרדת והבלאגן היה מוגבל בהיקפו והשפעתו. נניח, לאבא היו כלי עבודה מבולגנים, ולכן היו כפילויות ודברים לא נחוצים שנשמרו ותפסו מקום, וכשהוא היה צריך משהו היה לוקח לו יותר זמן למצוא אותו. אבל זה הכל. אני חושבת, שאמא שלי הייתה יותר מידי מסודרת.

להגיד שניזוקתי מזה נשמע לי כמו הגזמה. כלומר, כן, ניזוקתי, אבל ממש בקטנה. זה לא איזה טראומה או משהו רציני. אבל, בזבזתי לא מעט זמן בחיי על שטויות, על סדר שלא באמת עוזר, על ריבים עם אמא. התייחסתי לסדר בתור חוק, שאפשר לפעמים לעבור עליו, יש חוקים שלא ניתן לקיים ועם הזמן הופכים לאות מתה. וחלק גדול מהחוקים ברורים מאליו, שקופים, בכלל לא ראיתי אותם ולא עלה בדעתי שאפשר אחרת. יש גם את הדברים שלא קרו, וגם אותם קשה למדוד. אבל בסך הכל, סדר מבחינתי זה לא עניין גדול.

באיזשהי נקודה בחיי, יצאתי מבית הורי. וגיליתי כל מיני דברים. שבניגוד למה שחשבתי על עצמי, אני לא בלאגניסטית, אני דווקא מסודרת. או ליתר דיוק, שבלאגן-סדר זה ציר, שכדאי לשאוף למקום טוב באמצע (שתלוי בנסיבות ובאדם עצמו), שאני מסודרת יותר מלא מעט אנשים, ושהבלאגן המוגבל שמתאים לי הוא בסדר גמור. באיזשהי נקודה חיפשתי ללמוד מחדש את עבודות הבית הבסיסיות, וליצור יחס טוב יותר איתם.

זה לא שאני הולכת פתאום להנות משטיפת כלים, אבל גם לנטור טינה כלפי שטיפת כלים זה מיותר ולא נחוץ. יחס יעיל ונייטרלי רגשית, וגישה טובה יותר. טובה יותר זה אומר יעילה יותר. חלקית זה כלל ללמוד לעשות דברים בצורה מוצלחת יותר, ולא רק בדרך-האחת-והיחידה שאמא שלי חשבה שהיא הנכונה. אבל חלק מזה כלל את השאלה – כמה סדר אני רוצה לעשות?

לסדר יש את המחירים שלו – הזמן שלוקח לסדר. לבלאגן את המחירים שלו – הקושי למצוא את מה שצריך, בזבוז הזמן, אי הידיעה מה יש לי ומה אין, וכו'. בהנחה שאין לי איזו תפיסה אידיאולוגית של "רמת הסדר הנכונה" אלא המטרה שלי היא ליצור סדר שמשרת אותי, ולא אני אותו – מה מידת הסדר שמתאימה לי? כנ"ל לגביי ניקיון – ניקיון נחוץ כדי למנוע מחלות וסתם כי לכלוך זה מגעיל. אבל מה רמת הניקיון שתשרת אותי, שאני באמת רוצה? זה לא שאלה שיצא לי לבדוק מניסיוני – אמא שלי תמיד כפתה עליי לנקות, או ניקתה בעצמה, הרבה לפני שיכולתי להחליט שלא נעים לי ואני רוצה לנקות.

רציתי לדבר על זה עם אנשים אבל לא מצאתי איפה. באינטרנט, יש מקומות שמוקדשים לזה, אבל בעברית המבחר הוא די מוגבל. ורוב האוכלוסייה היא אמהות לילדים קטנים, שבטוחות שהבית הרבה יותר מבולגן ממה שטוב להן. שאלת האיזון לא עולה שם ולא מעניינת את הנשים. עבורן היא תיאורטית – עם ילדים קטנים בבית, עודף סדר זה לא בעיה שיש טעם לדאוג לגביה…

אחרי כמה ניסיונות שווא לנהל דיונים כאלו, הגעתי למסקנה שאם בלאו היכ אני כותבת לעצמי, עדיף לעשות את זה באמת לעצמי, בבלוג. ככה אמנע מהציפיה הלא מודעת שיענו לי ויהיה דיון מעניין, ולא אתאכזב. ולכן נזכרתי בבלוג הישן שפתחתי (אולי מתישהו אכתוב על הסיבה לכך) והחלטתי לכתוב בו.

מאז, קרו כמה דברים, וכמות הזמן הפנוי שלי קטנה. כתוצאה מכך, היה לי פרץ של סידור ושל זריקת דברים מיותרים לפח לפני ההתחלה החדשה, ואחר כך עברתי להקדיש רק זמן מינימלי, רק מה שבאמת נחוץ. אבל אני עדיין חושבת על דברים קשורים, חלק מהם אולי יהפכו לפוסטים, ורציתי לכתוב את פוסט המבוא הזה שמחכה כבר לא מעט זמן.

בין הדברים שאני אולי אכתוב עליהם: עודף, מחסור, שפע ודיוק, המחיר של לאחסן דברים, והמחיר של למצוא את מה שאני רוצה אם אצטרך, על כמות הניקיון הסבירה בעידן המודרני, על איך למצוא איזון בין שני אנשים עם סטנדרטים שונים, על החוויה של לעמוד בצד השני של המתרס בדיון שהייתי בו פעם בצד השני (ואני עדיין בצד השני מול אנשים אחרים), ועוד.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s