הפוסט הזה היה נראה אחרת לגמרי לו כתבתי אותו לפני קצת יותר מחודש, כשהתכוונתי לכתוב אותו. אספתי אבנים קטנות. דברים קטנים שרציתי לעשות ושהצטברו במשך שנים. לא דברים דחופים או חשובים או שמפריעים לחיות. אבל כאלו שלעשות אותם יפנה מקום. וראיתי איך ערימת האבנים שלפני קטנה וקטנה. וערכתי חישוב קטן וקיבלתי תאריך. תאריך ריאלי שבו אם אמשיך בקצב הזה אפנה את ערימת האבנים הקטנות.
ואז תהיתי לעצמי מה יקרה אחרי זה. האם אנצל את הזמן שהתפנה בשביל להמציא להצמיא עוד דברים קטנים שאני רוצה לעשות? אעזה בו משהו אחר, למשל, אקרא ספר? אכניס בו אבן גדולה כלשהי? התהיה הזו הייתה מהות הפוסט ההוא, שלא נכתב. והוא לא נכתב, כי לפתע כמות הזמן הפנוי שלי הצטמצמה. ופתאום, כמעט ולא נשאר בכלל זמן לאבנים קטנות. הן כולן עברו לעדיפות שלישית ומטה, ופתאום איסוף האבנים שלי נראה אחרת לחלוטין..
לו הייתי יודעת מראש והייתה לי ההזדמנות להתכונן, הייתי ממקבלת פחות דברים. כי עכשיו יש לי חמישה דברים תלויים ועומדים, שהתחלתי ולא סיימתי. ואני לא מוצאת זמן לנסות לסיים יותר משניים. אז שניים מהם לקראת סיום, ואם הכל ילך טוב אני אסיים אותם בחודש-חודשיים הקרובים. היותם לקראת סיום יתן לי זמן לעוד אחד מהדברים שהתחלתי ולא סיימתי. עוד אחד יאלץ לחכות כמה זמן, ואחד נוסף נדחה לעתיד הרחוק.
אבל, אני לחלוטין מרוצה מניהול הזמן שלי. הדברים החשובים באמת נעשו במועדם. האבנים הקטנות והבינוניות שלי לא מפריעות לאבנים הגדולות של החיים. כמות הקצוות הפתוחים מצטמצמת, גם אם לאט משהייתי רוצה. לא פיניתי את כל האבנים הקטנות שאני רוצה, ופינויין נדחק לעדיפות אחרונה.
התשובה לשאלה שלא הספקתי לכתוב ניתנה מעצמה. טוב, כמעט ניתנה. עדיין יש לי כמה דברים שלא ברור איך ואם יהיה לי זמן לעשות אותם. אבל כבר החלטתי שכן, וכבר יש לי תוכנית לאיך. אני מחכה. ויש לי סבלנות לחכות. כי ארגנתי את החיים שלי כך שעם הזמן הקצוות הפתוחים האלו נסגרים. אז אני יכולה לחכות ולדעת שעוד חודש חודשיים הם יסגרו ויתפנה לי זמן פנוי לדברים אחרים. וברור שאנצל את הזמן בצורה אפקטיבית – הרי יש לי כל כך מעט ממנו!
אני לא בטוחה שיש באמת מסקנה בפוסט הזה. דברים נראים אחרת מהצד השני, אני חושבת עכשיו יותר על קצוות פתוחים מאבנים קטנות. ואני חושבת שיש פה מה בשבילי ללמוד מההתנסות הזו. אני עדיין לא יודעת מה. אולי אני אצליח לראות זאת עוד כמה זמן, אחריי שיסגרו עוד כמה קצוות פתוחים…
הדוברת הראשונה 