הקשתות יותר חשובות מהקודקודים

לעיתים קרובות, אני חושבת על דברים בגרפים. לא גרפים שעושים באקסל, אלא גרפים של מדעי המחשב. כאלו. אני חושבת על רעיונות בתור קודקודים בגרפים ועל הקשרים ביניהם בתור קשתות. והקשתות יותר חשובות מהקודקודים. הקשר בין הרעיונות או פריטי המידע, המרחק ביניהם, חוזק הקשרים ביניהם, הדרך בה הם מסתדרים בצבירים – כל זה יותר חשוב מפריט המידע עצמו.

בעיניי, זה הכשלון הנפוץ ביותר של בתי ספר. הם מלמדים את הקודקודים, את הידע עצמו. אבל לא יוצרים את הקשתות. להבין משהו באמת בעיניי, זה לקשר ליצור את הקשתות, לקשר את הקודקוד לכמה שיותר קודקודים אחרים. ידע היסטורי הוא חסר תועלת אם הוא רצף של תאריכים וארועים. אבל אם יש קשתות בין האירועים, אז אפשר לכתוב פוסטים מעניינים בהם מובאות מספר דוגמאות היסטוריות לקונספט מסויים, כמו שאורי אורבך עושה לפעמים בבלוג שלו.

אם לא מחברים את הקודקודים, אז הידע נשאר מבודד, ובסוף הולך לאיבוד. האדם (או הילד) שמחפש את פיסת הידע המתאימה לשימוש בהקשר מסויים, לא מוצא אותה. את הדוגמא המהממת ביותר שאני מכירה אפשר לראות הפוסט הקצר והמחריד הזה. מורה למתמטיקה שמלמד בשיטה שהמטרה שלה היא באמת לוודא שלילדים יש ידע בסיסי בחשבון, שואל שאלה בסיסית. יש 25 כסאות וצריך לשים חמישית מהם ליד כל שולחן. כמה כסאות צריך לשים ליד כל שולחן? הילד, שנחשב מצטיין בחשבון, לא מצליח לענות על השאלה. שימוש בשיטת המדידה הסטנדרטית יותר של תרגילים כמו 16/2 מראים שהילד יודע לפתור תרגילים כאלו. אבל הבנה? אין לו. אין לו את הקשתות.

זה תקף לא רק לידע בית ספרי. כשקראתי את הפוסט המקסים כשחומות המיתוס רועדות, לא הייתה לי בעיה ליצור את הקשתות. והקשתות שנוצרו אצלי היו פחות בהקשר הפוליטי (למרות שהיו לי כמה דוגמאות) אלא בהקשר הבין-אישי. כלומר, אחרי שיצרתי את הקודקוד המחשבתי שזו כותרתו, חיברתי אליו את המקרים שזכרתי בהם אנשים פשוט הכחישו את המציאות. אולי אני אכתוב על זה מתישהו פוסט נפרד. יש לי מספיק מה לכתוב לפוסט. אבל זה ממש לא הפוסט היחידי שלו שקראתי. לפעמים קראתי פוסט מעניין ומשכיל, אבל לא הצלחתי למצוא בקלות דוגמאות. ואחר כך שכחתי את הפוסט. יצרתי את הקודקוד, אבל לא את הקשתות.

הרבה, אם לא כל רגעי ההארה שלי, הרגעים בהם אמרתי "אה-הה!" כשקראתי טקסט שמישהו אחר כתב, היו מקרים בהם היו לי קשתות, אבל לא קודקוד. מקרים בהם הקודקודים התאספו לצביר והיה ברור שיש משהו משותף, אבל לא ברור מה. כבר שמתי לב לתבנית, אבל לא הצלחתי לתמלל אותה. ואז מישהו משלים לי את הקודקוד החסר, והקשתות מתחברות, והגרף שלם.

אחת מהמסקנות שלי מזה היא חשיבות הדוגמאות. גם כשאני רוצה לדבר על קונספט מופשט, אלו הדגומאות שבאמת מאפשרות לי להסביר אותו לאנשים אחרים, או להבין מה שאדם אחר מספר עליו. הדוגמאות יוצרות עוד קודקדים וקשתות סביב הקונספט המופש, הרעיון. הן מקטינות את הפוטנציאל להבנה שונה אצל אנשים שונים את הקונספט. שלא לדבר על זה שזו גם צורת הלימוד הטבעית לבני אדם – איסוף הרבה דוגמאות, הבנת המשותף ויצירת קונספט. לא ההפך – מחשבה מופשטת על קונספט ואז איסוף דוגמאות.

(אני אוהבת את הבלוגרים שהיו מביאים קישור למחקר מדעי שמראה שזו צורת הלימוד הטבעית. אני לא זוכרת איפה ראיתי את המחקר הזה, ולא חושבת שזה שווה את המאמץ של לחפש ולקשר אליו).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s